עזריאל ברגר כתב:חלא בר חמרא כתב:שבועות כה: שבועה שלא הנחתי תפילין היום, ליתא בלהבא, שאינו יכול לישבע שלא אניח תפילין היום..
מכאן אפשר להביא ראיה שמצוות תפילין איננה רק פעם ביום, דהלא עסקינן במי שכבר הניח תפילין היום, ועליו אומרים שאיננה בלהבא!
עזריאל ברגר כתב:חלא בר חמרא כתב:שבועות כה: שבועה שלא הנחתי תפילין היום, ליתא בלהבא, שאינו יכול לישבע שלא אניח תפילין היום..
מכאן אפשר להביא ראיה שמצוות תפילין איננה רק פעם ביום, דהלא עסקינן במי שכבר הניח תפילין היום, ועליו אומרים שאיננה בלהבא!
הוגה ומעיין כתב:בפיה"מ למעילה א, ד
פולסברג כתב:איפה כתב הגר''א דבורות שיחין ומערות כנגד שתייה כביסה ורחיצה [כלים או אוהלות]?
ייש''כ!
איש_ספר כתב:וכיון שכן, אותם שא"א פיוטים כלל מלבד ברח דודי ביו"ט ראשון ש"פ, אין טעם להחליפו בברח דודי של שבח חוה"מ.
חרסון כתב:הכוונה היא שהמהר"ל העמיד תלמיד כמו התוספות יום טוב.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:מהרמב"ם מדוייק שצריך לומר.
מה מנהג בריסק?
סעדיה כתב:הלום ראיתי בפי' רבינו ברוך בן שמואל על מס' מגילה (ב'מגנזי אירופה') שהביא יש מפרשים את דברי הירו' פ"ג דמגילה "הבימות וכו' אין בהן משום קדושה", שהכונה לבמות שנבנו בשעת היתר במות, ומשנאסרו אין בהם קדושה.
גביר כתב:קמנו ונתעודד כתב:כשאני לוחץ על 'שלח' או כל מעבר בין עמודים אחר, הוא מתנתק ואומר לי - עליך להיות רשום, (ועכשיו כשהצלחתי לשלוח זה נס, ויש עוד הרבה כמוני שבטח לא הצליחו)
נסיון 3
גם אצלי כך
צופה_ומביט כתב:וכלומר, שלכאורה בעלי הנגלה ובעלי הנסתר נחלקו כאן לשיטתם. וגם בזה - כמו בכל כה"ג - הלכה כנגלה ולא כנסתר.
איש_ספר כתב:סעדיה כתב:כנר' עפי"ד ר' אברהם אבלי -
נו נו... (נחמד רק שבמהרי"ל הל' ת"ב אות יא, (כמעט) מפורש שלמד מיוה"כ...).
איש_ספר כתב:סעדיה כתב:איש_ספר כתב:או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
אולי צ"ל 'נחם', וכרמ"א סי' תקנ"ז.
ראשית, מדבור בחידוש של מהרי"ל ואין בראשונים. שנית איזה הו"א היה שיגידו נחם בערב ת"ב. וכי בסעודה מפסקת רגילה אומרים?
איש_ספר כתב:או שהנחמנו האמור כאן הוא נוסח חדש.
עושה חדשות כתב:היום המסופק של חנוכה, אם היה נתקן, לכאו' אינו בהכרח ביום התשיעי, אלא לפעמים יוצא בתאריך כ"ד כסליו. האמנם?
בתוך הגולה כתב: מש"כ עה"פ 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך' שיעקב חלם שהתקפלה הארץ תחתיו.
בן ירושלים כתב:באופן כללי הנהגתו בזה היתה כשל אביו מרן הגרש"ז: כשהתארח במקום מסויים סמך להקל הרבה יותר ממה שהכניס לביתו (כנראה גם משיקולים של כבוד המארח וכו')