באוה"ח הק' ריש פרשתן והיה עקב תשמעון וגו'. צריך לדעת אומרו והיה וכו' ויתבאר על דרך אומרם ז"ל אין והיה אלא שמחה, והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ה' לעשות אז ישמח לבו ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצות ה' בין מצות לא תעשה בין מצות עשה עליו אמר שלמה ולשמחה מה זה עושה וכו' כמו כן אמר עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם אז הוא זמן השמחה וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח וכו' עי' היטב בדבריו.
ומבואר בדבריו שאין שום מקום לשמחה כלל כל עוד שלא קיים המצוות בשלמותן, ואם חיסר אפי' דבר אחר אין לו מקום לשמחה.
וצ"ב מהידוע לנו מה שאמרו על הקרא דתחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב, וידועה ע"כ אזהרת האריז"ל על חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, ושרק עי"ז משיגים את כל המדרגות ועוד הרבה כהנה וכהנה.
ומעתה מי שהוא בתחילת דרכו, ואפי' עד עתה נכשל ולא קיים כל המצוות, וכי לא פשיטא הוא שמחוייב כמו כולם לקיים המצוות בשמחה, [ואף בלי לומר שיהיה מחוייב תמיד להיות בשמחה, גם שלא בשעת קיום המצוות, על עצם מה "שלא עשני גוי" כמש"כ רבות בספה"ק, עכ"פ בשעת עשיית המצוות ודאי שיש להיות שמח.]
וא"כ ודאי שיש כאן דרגות של שמחה, וצריך ביאור מה הדרגות בשמחה, מהי השמחה הנדרשת לכולם - בכל מצב, ומהי השמחה עליה דבר האוה"ח שאין לאדם לשמוח אלא כשקיים הכל בשלמות.