ברכת התורה לפני קיום מצוות

[גאולה בקרוב]

הנה הגאון בעל הערל"נ, בספרו ביכורי יעקב, כתב בקיצור נמרץ, בלי הוכחות, שצריך ברכת התורה לפני קיום מצות לולב.

ובסברת הענין להצריך ברכה"ת לפני קיום מצוות דן היטב הג"ר חנוך קרלינשטין זצ"ל בכמה מקומות, וכמדומה שהסברא העיקרית מצד שמצוות צריכות כוונה.

ויש לעיין על מנהג העולם שמתעטפים בטלית, ולעיתים גם מניחים תפילין, לפני ברכת התורה, ולכא' בקל הוא להחמיר חומרא זו.

ומ"מ בסידורי אשכנז ועדות המזרח רבים, נמצא טלית ותפילין לפני ברכת התורה, ומוכח שלא נהגו להחמיר בזה, ובכ"ז מהיות טוב אל תקרי רע.

[צביב]

במשנה ברורה סימן מ"ז ס"ק ז' דיבר בזה

ואולי כדרך מצוות תמידיות

[יוסףלוי]

שמעתי פעם בדרשה, סיפור על מרן הגרא"מ שך, שבעת חוליו כשלא יכל ללמוד, ראוהו מסתובב בחדרו אנה ואנה, הלוך ושוב, כשהוא ממלמל לעצמו. ניגשו ב"ב לשמוע מאי נפקא מפומיה דרב, ושמעו שאומר "חייב להניח תפילין", פעם אחר פעם. וביאר להם, דכעת שאינו יכול ללמוד מקיים מצוות ת"ת בזה.

ורצה הדרשן להוכיח לנידון הנ"ל בדיוק, מהסיפור הזה.

[בברכה המשולשת]

ויש לעיין על מנהג העולם שמתעטפים בטלית, ולעיתים גם מניחים תפילין, לפני ברכת התורה, ולכא' בקל הוא להחמיר חומרא זו.

ומ"מ בסידורי אשכנז ועדות המזרח רבים, נמצא טלית ותפילין לפני ברכת התורה, ומוכח שלא נהגו להחמיר בזה, ובכ"ז מהיות טוב אל תקרי רע.

אם לא נהגו להחמיר כך, אולי יותר ראוי שלא לנהוג כן, כדי שלא לשנות ממנהג רבותינו הראשונים והאחרונים.
בברכת כתיבה וחתימה טובה

[רחמים]

מוכח בתלמוד בבלי מסכת ברכות פרק א - מאימתי [דף יא עמוד ב] שלכתחילה אפשר לקיים כמה מצוות לפני ברכת התורה וז''ל:
אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה.

הרי שאדם זה הניח תפילין - שהרי הקורא ק''ש ללא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו - לפני ברכת התורה, והגמ' לא הצריכה ברכת התורה אלא לימוד ולא לקיום מצוות התפילין שיש בהם שמנה עשה, ומצוות כוונה מיוחדת של "למען", ואילו בלולב אין למען כמו בתפילין.

[צביב]

וכן מוכיח הגר"א [הובא במשנ"ב] מהא דמותר ליפנות קודם ברכות התורה, שכל מצוה אפשר לעשות
ועיין בברכות ס:

[למאי_נמ?]

האריך בזה בשו"ת בצל החכמה ח"ד סי' קנ ע"ש. (ולעניין לברך ברכות שונות קודם ברכת התורה - עי' שם וכן בשו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סי' י שתמה על האשל אברהם באו"ח סי' מז ס"ט הנ"ל שהחמיר בזה ע"ש).

[אוצר החכמה]

לא כ"כ מובן לי לסוברים שבהרהור לא צריך לברך (הגר"א לשיטתו שצריך לברך) מה בכך שמצוות צריכות כוונה, ואולי לדעתם כיוון שיש כאן מעשה מוכיח על מחשבתו לא מיקרי הרהור בעלמא, אבל אם כך צריך להבין מצד אחר, דהגאון דן לא על כוונת המצוות בעלמא, אלא ע"ז שצריך להזהר בכל מיני דינים וא"כ היה מקום לומר שזה נחשב כהרהור בהלכה ואסור וקמ"ל שלא, אבל להסוברים שהרהור מותר והמעשה רק מוכיח שמכוון למצווה ולא שהרהר בפרטי הדינים, ומנין לן שהרהור במצווה ייחשב כד"ת, הלא יש צד בגמרא שלא כל ד"ת חייבים בברכה"ת (מקרא משנה וכולי), וא"כ מניין שכוונת המצוות נחשב מספיק ד"ת לחייב בברכה"ת.
(עוד קשה לי לדבריהם למה לא יוצאים בכוונת המצוות ידי והגית בו יומם ולילה, כלומר למה הגמרא במנחות לא אומרת שכיוון שהניח תפילין יצא ולא דווקא קרי"ש, ואפשר לתרץ שאע"פ שביום עושה עוד מצוות, אין בעצם מצווה דאורייתא שאדם עושה כל לילה מלבד ק"ש, עוד אפשר לומר שאע"פ שמיקרי ד"ת ידי והגית לא יוצאים בזה דההוא והגית לשיטתם הוא דווקא בדיבור ודלא כהגר"א. (זה אפשר להקשות גם להגר"א אע"פ שלדידיה אפשר לתרץ גם באופן אחר).