כאשר קול דודי דופק: אלול!!! ראיתי לנכון לפתוח כאן שערים בדברי הספר הק' שערי תשובה לרבינו יונה שנהגו מקדמת דנא בעולם הישיבות להרבות בו העיון והלימוד בירחא דנא, הן בחלק ההלכתי שבו, כמה הלכתי גבירתי איכא למישמע מיניה בהל' תשובה ושאר מצוות ואיסורים, והן בחלק התוכחה והמוסר שבו, שהוא ספר תורת היראה.
מפעם לפעם בס"ד אוסיף כאן עוד הערות והתבוננות בל"נ, ואחלה פני החברים שליט"א שיוסיפו ויאירו איש כפי מתנת ידו כאשר חננו השי"ת.
וזה החלי בס"ד.
פיסקא א. ונאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם . מצינו דבר נפלא בזה בתר"י בע"ז ז,ב (צויין על הגליון במהדורת שפתי חכמים), שובבים הם אלו ששנו ושלשו בעבירה, וזה מרידה בהש"י, והמשובה הזאת ששונה ומשלש בעבירה זה כמו חולי ואין האדם יכול להסירה ממנו אלא ע"י רפואת ה', וזהו 'ארפא משובתיכם'. וראה לקמן שער רביעי פיסקא א דכשם שיש לגוף חולי ומדוה כן יש לנפש, ובשוב רשע מדרכו הרעה ירפא השי"ת חולי הנפש החוטאת, יעו"ש.
פיסקא ד-ח. עולים מדברי רבינו כאן כמה חידושים גדולים. א' האדם בעת עשיית עבירה נכנסת בו רוח שטות, ולכן גם עבירה כזו שכבר שב ממנה והתבונן ברעת חטא זה, עדיין אין בכך ערובה שלא יחזור לכסלה וישנה בחטא. והעצה בזה היא שיעלה על זכרונו את רגשי צער המרירות שהיו לו, ואז לא יחפוץ יותר לעשות העבירה.
וזה סוד נפלא בכוחות האדם, שישנם זמנים שאז אין דריסת רגל למושכלות, ולא יועילו הכרת החטא וכיו"ב, ומה שמועיל זה המורגשות והדבר המוחשי של הצער והיגון על החטא. ויתכן עוד, שעצם החטא הרי מושך אותו לעשותו וערב לו לשעתו, ולכן קשה לו להתגבר מלעשותו כי האסוציאציה שזה מעלה אצלו היא נעימה, ולכן יעלה בקרבו את זכרון הרגעים המרירים והלא נעימים, ודוק.
ב' יסוד הענין של קבלה לעתיד זה להעלות את דרגת הבחירה שלו, שכאשר יבוא אליו נסיון של חטא כזה בעתיד, יוכל יותר בנקל להתגבר עליו, והדרך לזה ע"י הוספת יראת ה' ופחד העונש.
ג' רבינו מביא את דברי עולא בקידושין מ,א שאם עבר אדם עבירה ושנה בה מחשבה רעה מצטרפת לו למעשה, ורש"י בד"ה עולא ביאר הטעם: ואפילו לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים. ומבואר דענין נעשית לו כהיתר, אין הפירוש שהוזה מבואר לפי מה שכתב רבינו בפיסקא א' דלמי שעבר ושנה בה צריך רפואת ה', דבאמת בכגון דא כל המציאות וההשקפה שלו מעוותים ומקולקלים, וצריך לרפא את חליו הכבד .
והנה עד עתה למדנו שני אופנים של נעשה לו כהיתר, א' עבר עבירה ושנה בה. ב' חמור יותר, באופן שלא מקבל ע"ע להשמר מחטא ידוע ואז הוא נחשב למומר לדבר א'. אבל בפיסקא ח משמע בדברי רבינו, דגם אם מקבלים על עצמם להשמר מעבירות ידועות, ומ"מ בפועל לא נזהרים בהם. ואולי הביאור הוא שישנה מודעות לעצם העבירה, וה'נעשית לו כהיתר' הוא ביחס למה שהעבירה הזאת כוללת בתוכה, ודוגמאות לזה, עוון ביטול תורה וגזל ולה"ר וכל כיו"ב.
אבל באמת ראיתי שבביאורו של הגר"מ צוקרמן זצ"ל הגיה דמיירי באנשים שאינם מקבלים וכו'.