סליחות כתב:הרמב"ם כתב בהלכות תפילה "כשמניח סדינו על ראשו מברך בא"ה אמ"ה עוטר ישראל בתפארה"
השאלה היא מה מיוחד באותו סדין, הרי גם המוסלמים שמים את הכאפייה על הראש.
לפי מה שאני מבין גם היהודים פעם לבשו משהו מעין הסדין שמתחת הכאפייה.
ועל סדין זה הרמב"ם כותב שצריך לברך, א"כ איזה עיטור יש כאן לישראל שאין לאחרים?
בספר המנהגות לרא״ש מלוניל, ומי שעוטר מצנפת כמו שעושין בספרד מברך עוטר ישראל בתפארה שדומה לעטרה. והזכיר ״ישראל״ מפני שכינה שהיא שורה עליהם ולא יתכן שילכו בגלוי הראש, ועל כן קשר להם כתרים בסיני לכל אחד (שבת פח ע״א) וכן אמרו בתלמוד (קדושין לא) שכינה למעלה מראשי, ולא כן העכו״ם. מכל מקום הוא משמע שאעפ״י שאין אנו מתעטרין במצנפת — אנו מתעטרין בכובעין — דין הוא שנברך עוטר ישראל, אלא שאין מנהגינו לומר כן, וכו'.
ובבית יוסף כ׳ כ׳ ר׳ דוד אבודרהם שלא נהגו לאומרה באותן הארצות שאינם מניחים מצנפת לפי שברכה זו נתקנה לפי שהיו עוטרים מצנפת ועכשיו נהגו כל העולם לאמרה אעפ״י שאינם עוטרים מצנפת וכן דעת התוספות שכתבו כי פריס סודרא על רישיה וה״ה לכל כובע ולכל כיסוי, ונ״ל שטעם ברכה זו לפי שאסור להלוך בגילוי הראש וכו׳ ולפי שישראל הם המצווים בכך כדי שיהא מורא שמים עליהם אנו מברכים עוטר ישראל ונקט לשון עיטור כלומר דרך מעלה צובר בכך משום דכתיב והיית עטרת תפארת ביד ה׳ סיים בתפארה ע״כ ל׳ הב״י.