סורגים כתב:ראה באבי עזרי שדן בזה עם מרן הגרי"ז זי"ע מה שייך להאמין והרי אנו רואים בחוש שיש מנהיג לבירה. וידועים דברי הגרי"ז שהאמונה מתחלת היכן שהשכל האנושי אינו יכול להשיג.
איפכא מיסתברא! כתב:לברכה משולשת.
מה שנחלקו שם זה בנושא של הוכחות על דרך הפילוסופיה.
אבל לא על ביסוס האמונה על ידיעה ברורה.
סורגים כתב:ראה באבי עזרי שדן בזה עם מרן הגרי"ז זי"ע מה שייך להאמין והרי אנו רואים בחוש שיש מנהיג לבירה. וידועים דברי הגרי"ז שהאמונה מתחלת היכן שהשכל האנושי אינו יכול להשיג.
איפכא מיסתברא! כתב:רחמים הקדוש כתב:
אחרי שברור לאדם שיש אלקים שברא את העולם ומשגיח - ע''י ראיות וכדומה, מה נשאר לו להאמין?
האמונה -כפי שראיתי שמבארים- היא העמקת חווית הידיעה לרבדים עמוקים יותר בנפש.
בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך". ההרגשה העוצמתית הפנימית של הידיעה החדה היא היא האמונה!
איפכא מיסתברא! כתב:בעבר שמעתי הרצאות של הרב נויגרשל בנושא. וכן קראתי מאמרים שלו שבהם הוא שולל מכל וכל את הדעה הרווחת שכאילו יש אמונה תמימה במובן של להאמין כי כך אמרו לך או שציווו אותך להאמין. הוא טוען בתוקף שגם האמונה התמימה שורשה בידיעה.
ובעבר שלחתי לו שאלה שיש הרי דעות (כפי שכתב בברכה המשולשת) שסוברים שעל האמונה להיות תמימה ללא חקירות?!
ועל זה השיב לי הרב נויגרשל: שהפולמוס ההוא נסוב אודות ההוכחות על דרך הפילוסופיה ולא על אמונה שמקורה בידיעה.
בברכה המשולשת כתב:איפכא מיסתברא! כתב:בעבר שמעתי הרצאות של הרב נויגרשל בנושא. וכן קראתי מאמרים שלו שבהם הוא שולל מכל וכל את הדעה הרווחת שכאילו יש אמונה תמימה במובן של להאמין כי כך אמרו לך או שציווו אותך להאמין. הוא טוען בתוקף שגם האמונה התמימה שורשה בידיעה.
ובעבר שלחתי לו שאלה שיש הרי דעות (כפי שכתב בברכה המשולשת) שסוברים שעל האמונה להיות תמימה ללא חקירות?!
ועל זה השיב לי הרב נויגרשל: שהפולמוס ההוא נסוב אודות ההוכחות על דרך הפילוסופיה ולא על אמונה שמקורה בידיעה.
ואחרי מחכ"ת של כב' הרב נויגרשל שליט"א- אין הדברים מתאימים לשיטות חלק מרבותינו הראשונים.
איפכא מיסתברא! כתב:בברכה המשולשת כתב:איפכא מיסתברא! כתב:בעבר שמעתי הרצאות של הרב נויגרשל בנושא. וכן קראתי מאמרים שלו שבהם הוא שולל מכל וכל את הדעה הרווחת שכאילו יש אמונה תמימה במובן של להאמין כי כך אמרו לך או שציווו אותך להאמין. הוא טוען בתוקף שגם האמונה התמימה שורשה בידיעה.
ובעבר שלחתי לו שאלה שיש הרי דעות (כפי שכתב בברכה המשולשת) שסוברים שעל האמונה להיות תמימה ללא חקירות?!
ועל זה השיב לי הרב נויגרשל: שהפולמוס ההוא נסוב אודות ההוכחות על דרך הפילוסופיה ולא על אמונה שמקורה בידיעה.
ואחרי מחכ"ת של כב' הרב נויגרשל שליט"א- אין הדברים מתאימים לשיטות חלק מרבותינו הראשונים.
הבא את המקורות וננסה ללמוד אותם ולבאר דבריהם.
קצת קשה לומר שהרב נויגרשל לא מדייק בדבריו.
''רבנים יקרים שליט"א !
מו"ר הגר"מ שפירא שליט"א עוסק עתה בלימוד עניינים אלו, וכפי שהאריך לומר (ויסוד הדברים בראשיתו של הספר הנפלא 'רעה אמונה') הוא ש'אמונה' פירושה הסתמכות חזקה ומוחלטת על ידיעה מקדימה. וכמו שכתב הפסוק "ותקעתיו יתד במקום נאמן", אדם המאמין בה' הולך בדרכיו של אברהם אבינו שעליו נאמר "והאמין בה'", דהיינו, אברהם שמע מהקב"ה את הבטחת הזרע והארץ והיא היתה מוחלטת אצלו בלא שום מקום לפקפוק !''
בן סוכו כתב:כפי שאני מבין, חלק מהמשתתפים כאן סבורים שיש מצוה על ''אמונה עיורת'' כלומר להאמין ללא כל הוכחה שכלית שהאמונה אכן נכונה,
וכאן שאלתי כיצד מבחינה פילוסופית, אפשר לקים מצוה זו, שהרי כיון שאין לי כל הוכחה שכלית שאכן צוויתי אי פעם [כלומר שאין לי הוכחה שתורה מן השמים] מה מחייב אותי לקים ציווי זה של אמונה עיורת!? שמא לא צוויתי מעולם אף במצוה זו!?
רחמים כתב:בן סוכו כתב:כפי שאני מבין, חלק מהמשתתפים כאן סבורים שיש מצוה על ''אמונה עיורת'' כלומר להאמין ללא כל הוכחה שכלית שהאמונה אכן נכונה,
וכאן שאלתי כיצד מבחינה פילוסופית, אפשר לקים מצוה זו, שהרי כיון שאין לי כל הוכחה שכלית שאכן צוויתי אי פעם [כלומר שאין לי הוכחה שתורה מן השמים] מה מחייב אותי לקים ציווי זה של אמונה עיורת!? שמא לא צוויתי מעולם אף במצוה זו!?
לא חסר ראיות ברורות לתורה מן השמים ולכל שאר יסודות הדת. האמונה היא לדעת שהכל מאיתו והכל לטובה גם כאשר לא מבין איזה זה מסתדר עם המציאות, כלומר פשוט לדעת שיש דברים שבן אדם לא מסוגל להבין ואעפ''כ הם קיימים.
ידיעה או אמונה?
החלק העוסק ב"עשרת הדיברות", הוא המפורסם ביותר בתורה כולה.
מה למעשה הציווי "בדיבר" הראשון?
"אנוכי ה' אלוקיך".
על פניו נראה שאין כאן כל ציווי, אלא הצהרת עובדה ותו לא!
אלא, חכמינו מסבירים, שמדובר במצווה:
לדעת שהקב"ה נמצא וקיים בעולם.
אך למי מיועדת מצווה זו? אם נאמר שהיא מיועדת לאנשים שכבר מאמינים בקב"ה, הרי שאין כל צורך לצוות זאת עליהם ואז המצווה בכלל מיותרת! ואם היא מכוונת לאנשים שאינם מאמינים בו, הרי שבכלל לא אכפת להם מה יש לתורה לומר בנושא זה, כך שגם כאן אין כל הגיון להורות על כך!
התשובה לכך טמונה בתוך המלים: התורה לא אומרת לנו "האמינו בקב"ה". היא גם לא מצווה עלינו לחשוב, להרגיש, לחוש, להניח, לקוות או לייחל שהקב"ה באמת קיים בעולם. התורה בסך הכל מצווה עלינו "לדעת", שהקב"ה קיים במציאות שבה אנו חיים!
החברה המערבית של ימינו, נוטה בדרך כלל לקשור בין הדת ל "אמונה עיוורת".
החברה המערבית של ימינו, נוטה בדרך כלל לקשור בין הדת ל "אמונה עיוורת", כשלמעשה האמת הפוכה ממש. התורה מצווה עלינו להשתמש דווקא בשכל ובהגיון הבריא שלנו על מנת להגיע למסקנה המתבקשת, שהקב"ה קיים בעולם. ההבנה השכלית הזאת היא חיונית ביותר; אם נתבסס רק על עולם הרגשות שלנו, אנו עלולים לטעות ללא סוף. בתפילת "עלינו לשבח" אנו אומרים: "וידעת היום, והשבות אל לבבך". הידיעה השכלית היא הראשונה בסדר העדיפויות; רק לאחר שהיא כבר מבוססת, אנו יכולים לנסות ולהתחבר גם ברמה הרגשית. "אנוכי ה' אלוקיך" - דע שהקב"ה קיים. זהו הציווי הראשון בעשרת הדברות ולמעשה, זהו הרעיון המרכזי ביותר בעולם היהדות!
בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. הרי ידוע שהאמונה אינה לא שכל ולא רגש (ויעויין בהרחבה במידות הראי"ה מידת האמונה)
זרע הארץ כתב:(כלפי דברי א סופר)
ידיעת ה' היא ברורה, וכפי שראינו התגלות אלקית במעמד הר סיני, שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אמר לנו שהוא הוציא אותנו מארץ מצרים. זו ידיעה ברורה, שראו אותה כל ישראל, ששים ריבוא ובני משפחותיהם, והם מסרוה לבניהם ובני בניהם באופן שאינו ניתן להכחשה כלל.
מצות האמונה הינה להסתמך על הידיעה הנ"ל באופן מוחלט, ולחיות על פיה, ולקבעה היטב על הלב.
וזה מה שכותב הרמב"ם שהאמונה היא מצוה, לחזק ולקבוע את הידיעה הזאת בפעל (שזה מה שנקרא אמונה. אגב, הגר"מ שפירא מדייק את מה שדוקא במצוות אמונה ויחוד ה' כותב הרמב"ם "הציווי שציונו", והיי' שהציווי הוא קיים בעצם עוד לפני שציונו).
מ שדנו הראשונים לענין חקירה הוא להכריח על פי השכל המוגבל, אבל זה ברור לכו"ע שהסיבה הברורה לידיעת ה' היא מעמד הר סיני, וכמו שהזהיר על כך הכתוב השמר לך וגו', ולכן לפני קריאת שמע שהיא יחוד ה' אנו מזכירים "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 222 אורחים