הודעהעל ידי ברזילי » ב' פברואר 11, 2013 1:06 pm
תודה למגיבים.
לא בארתי מספיק. הסיבה שלא פשוט לי שמותר להכותו היא שלא נתבאר מדוע אינו בכלל לאו דלא תוסיף להכותו. באשכול שקושר צויין לדברי הקוב"ש שאכן מניח
בפשטות שהרב יכול לכפות העבד (וכנראה כוונתו אף בשוטים), אך לא נתפרש מדוע. מאי שנא מבע"ח שאף הוא משועבד לשלם ולא עלה על לב אדם מעולם
להתיר להכותו לשם כך, ומי התיר לאו דהכאה בעבד עברי.
באמת יש לשאול מדוע לא הותר להכות את הלווה כדי שישלם, והלא בכתובות פו נתבאר שיורדים לנכסיו מטעם כפיה על המצוות, ואם כן למה לא יכו אותו עד שתצא
נפשו כשאר כפייה על המצוות? אין לומר שאין תועלת בהכאה כיוון שאם יש לו מה לשלם יבואו בי"ד ויגבו ממנו ואם אין לו מה טעם להכותו. זה אינו שהרי דבר ברור הוא
שמי שאין לו כסף להשיב יעשה מאמץ ניכר להשיג כסף אם ידע שייענש בכפיה גופנית, מעל ומעבר למצב בו לא ניתן לעשות לו דבר כל עוד אין בידו רכוש).
בשכיר יום השאלה כלל אינה עולה, שהרי רשאי לחזור בו בחצי היום, והשוכרו אינו יכול לתבוע אלא פיצוי ממוני, אך לא לדרוש שיקיים את התחייבותו לעבוד. אולי דוגמא
טובה יותר היא שומר שקיבל על עצמו לשמור ואינו ממלא חובתו. האם בעל הבית יכול לכופו לשמור (מעבר לדרישת הפיצוי הממוני אם יקרה נזק)? באלו אמצעים?
הראיה מן הפסוק יפה, אך שם לא מדובר כלל בעבדים. כמו כן לא ברור כל הצורך רדייה זו מהי. גם אם נניח שהכוונה לרדיה בשוטים, יש לומר שמי שמקבל על עצמו
לעבוד במשרה כזו מקבל על עצמו את הרדיה , אך לא כאמצעי כפייה שהרי עדיין קם דינא דרשאי לחזור בו בחצי היום. (ועדיין לא ברור כיצד מועילה הקבלה, שהרי האומר
לחברו חבול בי והפטר עדיין חייב החובל בנזקיו, ומן הסתם גם אסור לחבול בו, ואולי צ"ל שבאופן כזה אין זו נחשבת חבלה בדרך נציון, לפי שהיא לתועלת, ומותר)
מ"מ בעבד עברי, שאינו יכול לחזור בו ממכירת עצמו, עולה השאלה מה אמצעי הכפיה שיש לרב.