מפנה קופות לאוצר כתב:האם יש דרך שאדם יידע על מקרה ספציפי האם זה מן השמים או לאו?
כלומר, אדם עושה מעשה כלשהו והוא רואה שזה מצליח לו, או הפוך שזה לא מצליח לו,
וכל השאלה כאן היא, האיך ידע האם זה מן השמים (חיובי. שסייעו בידו) או לא, שזה מצד היצר הרע (שלילי. שהצליח בכוח בחירתו ולא התערבו משמים בבחירתו למנוע מכך ולכן הצליח, או הפוך שהתערבו שלא לתת את בחירתו)?
- האם ניתן לבחון זאת על פי איזה דבר כלשהו ולדעת האם זה טוב או רע, או שלא ניתן לדעת?
אם מתבוננים בדברי השולחן ערוך והמסילת ישרים [כדלהלן] ניתן לראות שהשאלה כאן שגויה קצת ביסודה מפני שהעיקר הוא להסתכל על תחילת המעשים - על היסוד - ולראות האם הם נובעים מלב טהור לשם שמים שאז עליו לעשות אותם ולבטח בקדוש ברוך הוא ולא לחשוש מפני הבאות, ויהיו מה שיהיו. וכל מה שיצא מזה הוא לטבתו באמת - אפילו הכישלון! – שהכל הוא טוב גמור ומחולט עבורו.
והנה זה לשון השו"ע סימן רלא סעיף א
...בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו...
...כללו של דבר,
חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד. עכ"ל השו"ע.
הרי לנו מדברי השולחן ערוך שחייב אדם לראות האם אותו הדבר מביאו לעבודת הבורא [או לגורם לעבודת הבורא] באמת או לו. (שאז נמצא עובד את בוראו באמת!)
והנה רואים כי המסילת ישרים בפרק כ (במשקל החסידות) מפרט את אותו העניין יותר בהרחבה לעומק, כפי שרואים מלשונו. זה לשונו:
"מה שצריך לבאר עתה הוא משקל החסידות הזה, והוא ענין עקרי מאד מאד, ותדע באמת שזהו המלאכה הקשה שבחסידות כי דקותו רב ויש ליצר בדבר הזה כניסה גדולה, על כן נמצאת סכנתו עצומה
כי הרבה דברים טובים יוכל היצר לרחק כאילו הם רעים, והרבה חטאים לקרב כאילו הם מצות גדולות.ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בג' דברים:
א. שיהיה לבו ישר שבלבבות שלא תהיה פנייתו אלא לעשות הנחת רוח לפניו יתברך, ולא זולת זה כלל.
ב. ושיהיה מעיין על מעשיו עיון גדול וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה.
ג. ואחר כל זאת יהיה משליך יהבו על ה', שאז יאמר בו (תהלים פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך וגו' לא ימנע טוב להולכים בתמים. אמנם אם אחד מן התנאים האלה יחסר לו לא יגיע אל השלימות, וקרוב הוא ליכשל וליפול, דהיינו או אם הכונה לא תהיה מובחרת וזכה, או אם יתרשל מן העיון במה שיוכל לעיין, או אם אחר כל זה לא יתלה בטחונו בקונו, קשה לו שלא יפול.
אך אם שלשתם ישמור כראוי, תמימות המחשבה, עיון, ובטחון,
אז ילך בטח באמת ולא יאונה לו כל רע. הוא הדבר שאמרה חנה בנבואתה (שמואל א' ב'): "רגלי חסידיו ישמור", ודוד כמו כן אמר (תהלים ל"ז): "ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו"...
...אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדין שיוכל שכל האדם לראות, עד שידון באמת
איזה יכשר יותר העשיה או הפרישה...
...נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום,
ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה - יפרוש ולא יעשה. או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו - הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת. ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עכ"ל המסילת ישרים.
הרי מתבאר מכל האמור שאם תחילתו ויסודו טוב באמת הרי שכל הולך אחרי זה ומה שיהיה - יהיה לטובתו המוחלטת.
ושאלתך זו היא בעצם כל עבודתנו בחיים, שכל חיינו ומעשינו יהיה לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעובדו – באמת.