לרגל פרשת השבוע, אעלה כאן דברים הרשומים אצלי
האוהחה"ק בפר' בהר (כה לט) פי' הטעם שהוצרכו ישראל לגלות ולא ייסרם ה' בשבט מוסר בארצם ובנחלתם, כדי שיבררו ניצוצות הקדושה מבין הארצות.
ואילו בפר' בחוקותי (כו מד) מבאר האוה"ח ואף גם זאת בהיותם וגו' שטעם הגלות הוא בשביל שלא יהיה מאסתים לכלותם, כמו שפך ה' חמתו על עצים ואבנים, שגם יסובב רחמיו ותכבש מדת הדין בראות עם עליון בני מלכים שפלים ביד אויביהם, וזה יסובב שפלם שלא תכלה אותם מדת הדין, והוא אומרו ואף גם זאת סיבה להבאתם בארץ אויביהם, שבהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' לכלותם ולצד זה בחרתי בעונש כזה.
ונראה כאילו האוה"ח מביא כל פעם טעם אחר לגלות. ובאמת האוה"ח בבהר כותב שזה אחד מהטעמים וא"כ אין בכך סתירה.
אך אפשר לומר על דרך אפשר, עפ"י המשך דבריו שם בבהר ששואל אם לא היו חוטאים איך היו מבררים ניצוצות הקדושה, ותי' שאם לא היו חוטאים היה להם כח לעשות זאת במקום שהם, ואחרי שחטאו צריכים ללכת לחזר אחרי הניצוצות והלואי שיצליחו עיי"ש.
וא"כ אולי זה גופא השפלות שצריכים ללכת אחרי הניצוצות ולא באים אליהם, זהו השפלות שתראה מידת הדין ותהפך לרחמים כמש"כ בבחוקותי.