צע"ג

[דדא ביה כולי ביה]

כתב בחשוקי חמד ב"ק סט.


המזכיר נתבקש להביא למנהל כוס קפה חלבי לאחר שאכל בשר
שאלה. מפעל שאוכלים בו ארוחת צהרים בשרית, ביקש המנהל מהמזכיר שיביא לו כוס קפה חלבי, אחרי שאכל ארוחה בשרית, מה תעשה?
תשובה. הוא חייב לומר לו שהדבר אסור, ויתכן שהוא תינוק שנשבה, ולא יודע שהדבר אסור. ואם הוא יפטר אותו כשיסרב, לפי דעת המהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סימן קמה) שכתב להוכיח שאם הנכרי מכריח יהודי לתת לו אבר מן החי אחרת יזיק לו, מותר לתת לו ואינו עובר על לפני עור לא תתן מכשול, גם בעניננו יתן לו את הקפה ויעוין מה שהארכנו בדבריו בחשוקי חמד מסכת כתובות (דף ג ע"ב).

צ"ע גדול בזה דהרי דברי המהרי"ל דיסקין אמורים על הוצאת והפסדת ממון אבל פה הרי מדובר על מניעת רווח. ולדבריו אם אמר אחד לחבירו שמתכון לעשות עמו עיסקא גדולה אבל בתנאי שסופה לו איסור הנימא דשרי כי יש פה הפסד ממון. וחילוק גדול יש בין מניעת רווח להפסד ממון הקיים.

[אוצר החכמה]

אם כבר מביאים את דברי המהרי"ל דיסקין בעניין יש שם קטע שאיני מבין אותו לכאורה הוא ממש מרפסין איגרי
הנה הוא

מהרילדיסקין.jpg (94.73 KiB) נצפה 2388 פעמים

וממש לא מובן איזה לפני עוור יש בזה וכי אסור לאדם לגדל משהו בתוך שדהו כי יבא הגוי ויגזול אותו ומיקרי לפני עוור?

[דמאי]

אם כבר מביאים את דברי המהרי"ל דיסקין בעניין יש שם קטע שאיני מבין אותו לכאורה הוא ממש מרפסין איגרי
הנה הוא

מהרילדיסקין.jpg

וממש לא מובן איזה לפני עוור יש בזה וכי אסור לאדם לגדל משהו בתוך שדהו כי יבא הגוי ויגזול אותו ומיקרי לפני עוור?

זה גופא המהלך של המהרי"ל.

המהרי"ל מתחיל את דבריו בחידוש שלא שייך לפני עיוור כאשר אני מגן על הממון שלי שלא יפסד.

והמהרי"ל מדמה את זה הנותן מכשול לעיוור מחמת רצונו שלא להיפסד, לזה שנישא ביום שעלול להיגרם מזה לפני עיוור.

וכ"ת שהלא על כגון זה נאמר הלעיטהו לרשע וימות, אולי כוונת המהרי"ל שאין אנו דנין כאן על האדם הנמצא במצב הזה,

אלא על חז"ל שהיה עליהם לעקור את התקנה של נישואין ביום כזה שגורם לפני עיוור - אך עדיין צ"ע.


-----

בעניין השאלה הפותחת, אולי יש לחלק בין להפסיד הרווחה של יום אחד או כמה ימים, שזה נחשב מניעת רווח, לבין להפסיד מקום עבודה ע"י פיטורין.

הרי מקום עבודה זה סוג של רכוש שיש לאדם קביעות מסויימת, וקשה להסתכל על זה כמניעת רווח בעלמא.

ולפ"ז יצא חידוש שגם לגבי כיבוד אב דאמרינן משל אב ורק במניעת רווח חייב משל בן, דאם על ידי שילך לכבד אביו יפטרוהו מעבודתו,

הרי זה בגדר הפסד ממש של מקום קביעות וסידור פרנסה, והרבה אנשים היו מוכנים לשלם על זה.


וחזינן נמי בדברי האבני נזר דצער הגוף יכול להיחשב כחומש ממונו במקרים מסויימים לפוטרו מקיום מצוה, דלא גרע צער הגוף מצער ממון, אדרבא, להיפך.

וכמו"כ בהפסד כזה של מקום עבודה, אף אם נאמר שאין לזה ערך כלכלי בשוק, מ"מ זה בגדר הפסד.

[בברכה המשולשת]

כבר נאמר בהלכות חוה"מ בפוסקי זמננו שהפסד מקום עבודה זה דבר האבד.

[דניאל]

למה כ"כ ברור שיש בזה לפני עיור? הרי הרמ"א פוסק להלכה שמותר לשתות חלב אחרי בשר בסעודה אחריתי, והמנהג להחמיר הוא ע"פ דברי המהרש"ל שכל מי שיש בו ריח תורה לא יקל בזה.

[דב בער]

מבואר בפוסקים בחו"מ סי' של"ג, שאם אמר לחבירו שיעביד אותו וחזר בו חייב לשלם לו מדינא דגרמי, וכתב בקצוה"ח שחיובו כמו החובל בחבירו שחייב לשלם לו דמי שבת שאינו יכול לעבוד, וחזינן שביטול מקום עבודה אינו מניעת ריוח אלא נחשב היזק ממשי והדברים ארוכים