אשמח אם יהיה כאן אי מי שיוכל לעבור על מאמר מעניין שכתבתי, ויאלפיני בינה עם דברי הינם דברי שטות או שיש בהם מעט מן האמת, כמו"כ אודה מראש לכל מי שיוכל להוסיף ולהאיר את עיני:
האם יש חשש לשכחה בבית המקדש?
א] הגמ' בהוריות (יג ב) מונה מס' דברים המשכחים תלמודו, ואחד מהם הוא - המניח כליו (מלבושיו) תחת מראשותיו.
ב] ובספר "לקט יושר" (ח"א או"ח עמ' מ"ה ענין ג) מביא ממנהגי רבו בעל "תרומת הדשן": "ולא היה מניח חגורו או כיסו לראשותיו כשישן, משום דאמרינן בסוף הוריות המניח כליו לראשותיו קשה לשוכח".
ג] והנה בחי' "באר שבע" למסכת תמיד (כה ע"ב) הקשה, דמשמע שהכהנים היו ישנים כשבגדי הקודש תחת ראשיהן, ולפיכך צ"ב הכיצד עשו כן, והרי הוא מהדברים הגורמים לשכחה?
ד] ויש לומר בזה עפ"י דברי רבותינו האחרונים בכמה אנפי: א. במגן גיבורים כתב (או"ח סי' ב' סק"ד, והביאו במשנ"ב) דאפשר שאם מניח דבר אחד המפסיק בין בגדיו לראשו - אין קפידא, וצ"ל שאצל הכהנים היה משהו החוצץ בין ראשם לבין הבגדים.
ב. הגרי"ח זוננפלד בספר "שלמת חיים" (ח"א ס"י) כתב, שכל האיסור הוא דוקא בבגדיו שלו, אבל בבגדי הכהונה שהם בגדי קודש ואינם כליו אין בזה איסור.
ג. עוד כתב, שמשמע שרק הרגיל בכך הוי משכח תלמודו, ואילו הכהנים לא היו רגילים בכך היות והיו מתחלפים המשמרות.
אמנם בספר הזכרון לגר"ח קנייבסקי שליט"א (נדפס יחד עם ספר שיח השדה) תמה ע"ד: "והוא תמוה, דכאן לא הזכירו בגמ' רגיל כמו שהזכירו בגמ' רגיל – כמו שהזכירו גבי זיתים ושמן"? עוד תמה, שבמהרי"ל מבואר להדיא דגם באקראי יש לחוש?
ד. בספר הזכרון (אות ט"ו) הוסיף לתרץ, דכיון שהיה מצוה לשמור על בגדי הקודש כדי לנטוריהו כדאיתא בברכות (כ"ד ע"א), שבכדי לשמור על התפילין מותר לישון כשתפיליו למראשותיו כדי לשומרם – לכך לא הזיק מה שהניחו בגדי הקודש למראשותיהם, דשומר מצוה לא ידע דבר רע". עוד כתב: "גם אפשר דבבית המקדש לא הזיק שום דבר".
ה. במרומי שדה להנצי"ב זצ"ל כתב לגבי עניין אחר (הוריות יג ע"ב): "הא לא קשיא, דמאחר שאינו אלא דבר סגליי ושומר מצווה לא ידע דבר רע, וכן לדעת יש אומרים המניח כליו תחת מראשותיו (דגורם לשכחה), לא קשה מהא דתנן בתמיד פ"א שהכהנים מקפלין בגדי כהונה ומניחין תחת ראשיהן, ולחד לישנא בגמ' שם וביומא דף ס"ט א' דפי' תחת ראשיהן ממש, די"ל בגדי כהונה שאני". (וכעי"ז יעוי' בשו"ת 'ויצבר יוסף' סי' מב מש"כ בשם הגר"ח פלאג'י זצ"ל ועוד אחרונים).
.
ו. יש מהאחרונים שתי' דקיי"ל שבבית המקדש לא היה מצוי כל ההיזקים הרגילים (ויעוי' בעניין זה דברים נפלאים בבמדבר רבה פרשת נשא עה"פ 'ויהי ביום כלות'). ולכך יכלו הכהנים לישון כשבגדיהם למראשותם ללא כל חשש שיינזקו (כ"כ בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' ע"ט, ובליקוטי מהרי"ח בסדר ק"ש שעל המטה, ועוד).
(וכבר הקיף בהרחבה סוגיה זו הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בספר הזיכרון הנ"ל. וכתב שם לגבי המניח בגדיו בסמוך למראשותיו ולא ממש תחת מראשותיו, וז"ל: "ואם אינו מניח תחת מראשותיו ממש רק סמוך למראשותיו – אין לחוש, כן מבואר בבאר שבע בהוריות שם, אכן בספר "צפורן שמיר" אות קי"ב כתב ע"פ קבלה שלא יניח סמוך למראשותיו מנעלים או מכנסים ע"ש".
עוד כתב שם: "והמתנמנם על זרוען שלבוש בגד – נראה שאין לחוש דבעודו לבוש בגדיו בטלים לו, עי' חולין דף קכ"ו, ושם דף ע"א ע"ב בתד"ה למאי".)
בבית המקדש לא היה שייך מזיקים
ה] יסוד זה, שבבית המקדש לא היה שייך היזקים, מקורו בדברי הראב"ד עמ"ס תמיד (דף כ"ח ע"ב).
דהנה מצינו שבעת החלפת המשמרות היו הכהנים אומרים איש לרעהו: "שלום עליכם" (כדאיתא במס' תמיד שם), ותמה הראב"ד מהא דמבואר במסכת מגילה (דף ג' ע"א) שאסור ליתן שלום לחבירו בלילה דחישיינן שמא הוא שד – וא"כ הכיצד היו אומרים הכהנים איש לרעו שלום?
ותי' הראב"ד שהיות ובביהמ"ק לא שייכי מזיקים והיזקים, לכך היה מותר לכהנים לומר בלילה שלום.
ו] והגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל הקשה (בהסכמה לשו"ת 'יהודה יעלה' למהרי"א אסאד, אות ב) על דברי הראב"ד, ממה דמצינו בשמואל שאמר כשהיה במשכן (ש"א פרק ג' פס' י') "דבר כי שומע עבדך" ופירש"י: "ולא הזכיר שם שמים אמר שמא קול אחר הוא". ולפי"ז – הא חזינן שחשש למזיקים במקום מקדש?
ותי' שאין מזיקים והיזקים דווקא בביהמ"ק שם יש קדושת עולמים, משא"כ אצל שמואל שהיה רק משכן, וקדושתו פחותה מבית עולמים – היה מקום לחשוש למזיקים.
כיצד יתכן שהיו חולי מעיים במקדש?
ז] הנה, מדברי האחרונים שהבאנו עולה שלא היו מזיקים כלל בבית המקדש. וכעי"ז הבאנו לעיל בשם הנצי"ב דלא היו ניזוקים בבית המקדש דשומר מצווה לא ידע דבר רע.
ואף אמנם שמדובר על היזקים רוחניים, מ"מ משמע דגם היזקים גופניים לא היו במקדש, שהרי 'שומר מצווה לא ידע דבר רע' - שנאמר במקדש הינו דבר הכולל הן נזק רוחני והן גשמי. וכדברי המשנה באבות פ"ה מ"ח לגבי עשרה ניסים שנעשו בבית המקדש, ומשם נלמד שלא היו ניזוקים כלל במקדש. (ויעוי"ש בתוי"ט ובתפארת ישראל אות יג דאלו עשרה הניסים היה בהם משהו מיוחד, אבל מלבדם היו עוד ניסים רבים).
ח] וצ"ע, מהא דשנינו בשקלים פ"ה מ"ד שאחד מן הממונין בבית המקדש היה בן אחיה שהיה ממונה על חולי מעיים.
וכתב בפי' המשניות להרמב"ם: "כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשים במים (ולשתות יין, בכדי להתחמם, אסור להם שנאמר "יין ושכר אל תשת"), ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים כי אסור להם לעבוד אלא בארבעה בגדים כותנת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר, ואוכלין הבשר, ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימיים חלושים ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם".
ט] בספר 'תבנית היכל' מונה עוד סיבות לכך שהיה להם חולי מעיים: "הכהנים כשהיו משרתים בקודש היו הולכים כל היום יחפים על הרצפה, ובעבור רוב הטבילות וקדושי ידים ורגלים בצונן וביען כי בשעת עבודה לא היה על בשרם כי אם הכתנת בלבד מבלי חלוק או בגדים אחרים, ובמקום לחם חמץ היו משתמשים ברקיקין ובחלות מצות. לפיכך היה טבעם מתרפה והחום הטבעי שלהם היה חלוש מהטבעי שלהם, ועל כן היו נוטים מקו הבריאות ובאים לידי תחלואים ובפרט בחולי רפיון מעים ובשלשולים, ולכך היו צריכים לרופא שיהיה מתעסק בהם תמיד".
י] עוד שנינו במסכת סנהדרין (יח ע"ב), שכהן גדול פסול לעיבור השנה משום שיש חשש לנגיעה אישית. וביאר רש"י: "כהן גדול אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה, שצריך לטבול ולקדש ביום הכיפורים חמש טבילות ועשרה קידושין, ואם תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון, וצינת מרחשון תהיה בתשרי".
ויעוי' שם בתוד"ה משום, שביאר מטעם אחר, שהכהן עלול להצטנן משום שכל משך יום הכיפורים עומד על הרצפה כשהוא יחף.
הרי שהכהן גדול עלול להצטנן בבית המקדש מהטבילה או מעמידה ע"ג הרצפה הקרה.
יא] ולפי דברינו, שלא היו מזיקים בבית המקדש, כיצד יתכן שהגיעו לידי חולי מחמת העבודה בבית המקדש?
יב] ואולי אפש"ל, עפ"י מה דאיתא בבא מציעא דף קז ע"ב, "אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים". והיינו שכל שמירתו של אדם היא מידי שמים חוץ מקור וחום שבזה על האדם להישמר בעצמו.
וכמו"כ, בבית המקדש היתה שמירה יתירה מכל ההיזקים שבידי שמים, אך מה שבידי אדם, שהוא קור וחום, גם בבית המקדש היה צריך להישמר. ולכך היו חולי מעיים במקדש ומשום כך גם היה על הכהן גדול לחשוש שלא יצטנן במקדש.
יג] אמנם, דברים אלו יתיישבו יפה עם הפירוש שהיו הכהנים יחפים ולכן הצטננו מדין הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, אבל מה שפירשו המפרשים, שהכהנים היו אוכלין בשר ולכן היו חולי מעיים - עדיין קשה האיך ניזוקו מאכילת בשר הקודש בבית המקדש? וצ"ב.
רפואה לאכילה מרובה של בשר הקודש
יד] באבות דרבי נתן פרק לה איתא, "וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במעיהם כדרך שהמזון מתעכל".
ויתכן דכיון שהיתה להם רפואה ניסית מזומנת בקרבת מקום לכן היו צריכין להשתמש ברפואה זו, ואפשר שאם לא השתמשו בה - היו צריכין לעזרתו של בן אחיה.