מחלוקת

[גילוי]

א' אבות (יז) כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזו מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו: ע"כ, האם מחלוקת בהלכה הוי "מחלוקת" רק דהוי לש"ש ?
ב' וז"ל הרע"ב- כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו' ואני שמעתי פירוש סופה. תכליתה המבוקש מענינה. והמחלוקת שהיא לש"ש התכלית וסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת. וזה מתקיים כמ"ש מתוך הויכוח יתברר האמת. וכמו שנתברר במחלוקת הלל ושמאי. שהלכה כב"ה ומחלוקת שאינה לש"ש תכלית הנרצה בה היא בקשת שררה ואהבת הניצוח. וזה הסוף אינו מתקיים. כמו שמצינו במחלוקת קרח ועדתו. שהתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך: ע"כ האם הכרעה כצד אחד הוי קיום למחלוקת? האם כל מחלוקת שלא לש"ש לא מצליחה?

[תרח]

אמנם ההכרעה כצד אחד, אבל אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

שני הצדדים החולקים, מחמת בקשתם את האמת, באים על סיפוקם כאשר שלמות האמת נבנית מתוך דבריהם,
גם אם ברמת השורה התחתונה נפסק כאחד מהם, מכל מקום היה להם חלק בהרכבת פאזל האמת. וזה משמע 'להתקיים', דהיינו שב' הצדדים מתחברים יחד לכדי קיום אמת אחת.

במחלוקת שאינה לשם שמים, כל צד פנה לדרכו ולניצוחו, ואף כאשר אחד מהם מנצח, אין זה בבחינת קיום של סבך החלקים המרכיבים את האמת,
אלא נצחנות חזותית גרידא.