כתב היעב"ץ בסידור בית יעקב [הל' ת"ב] וז"ל אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די להאריך גלותינו. רבותי חייבים להרים את הכפפה המציאות היא שאנו כולנו חיים במציאות שטף החיים בלי להקדיש לנושא זה מחשבה, אנשים מתכננים דברים שיקרו בעוד חצי שנה, שנה, שנתיים, ומדברים בשפה כאילו אין הו"א כזו שיבוא המשיח, שיש לפחות צד כזה, וזהו המעכב הגדול, כמו שהעיד היעב"ץ. בדורות עברו היו יהודים בירושלים שבשלושת השבועות היו יושבים ובוכים בחצות היום וחצות הלילה, על החורבן,(כך העידו זקני ירושלים) עכשיו בעוה"ר חיי החומר השתפרו לאין ערוך, וזה גורם להשכיח את הדבר העיקרי שמחמתו מסתובבות עלינו כל הצרות, ומי יודע אם לא כל הגזירות האחרונות ג"כ אינם מחמת דבר זה. אם כל אחד מאיתנו לפני יהיו לרצון היה מוסיף בקשה פרטית לפני כל הבקשות לאבינו שבשמים על הדבר הזה שיבוא כבר משיח צדקנו, הוא היה מגיע, וכמו שאמר הבית הלוי 30,000 יהודי בריסק מחכים איך אני יכול לסרב ולא לבוא.
אני מציע ברשות חכמי ורבני המקום שכאו"א יכתוב כאן לתועלת כולם איזה הרגשה וכדו' בימים הללו על החורבן שיהיה זכרון לעוררנו על הדבר הגדול הזה.