האם בימינו יש דין מרא דאתרא

[שלח]

אולי היום המצב השתנה, בגלל שקוראים בספרי הלכה, ומקושרים עם הרבה רבנים בארץ

[מאיר סובל]

פשיטא.
מאז כתיבת השו"ע כבר קוראים בספרים, וכי אין מאז דין מרא דאתרא???

אלא שבקושי יש עיר בעולם שהתושבים הכתירו להם מרא דאתרא. בדרך כלל כל בית כנסת מכתיר רב, או שכל רב פותח בית כנסת. וכנ"ל בשכונה.
וכמובן שבאם יש הכתרה על פי דין - זה מחייב עד הסוף.

[סתם]

פשיטא.
מאז כתיבת השו"ע כבר קוראים בספרים, וכי אין מאז דין מרא דאתרא???

אלא שבקושי יש עיר בעולם שהתושבים הכתירו להם מרא דאתרא. בדרך כלל כל בית כנסת מכתיר רב, או שכל רב פותח בית כנסת. וכנ"ל בשכונה.
וכמובן שבאם יש הכתרה על פי דין - זה מחייב עד הסוף.

יש ביטוי שמופיע בסיפורים על צדיקים נסתרים שהוכרחו להתגלות, ע"י שגזרו עליהם רב העיר
"בגזירת מרא דאתרא".
בעבר חיפשתי ולא מצאתי מקור לכח כזה.

[בברכה המשולשת]

אולי היום המצב השתנה, בגלל שקוראים בספרי הלכה, ומקושרים עם הרבה רבנים בארץ

כמדומני שיש על זה תשובה באגר"מ שגם היום יש צורך ברב כדי שילמד איך ללמוד בספרים

[אבק פורח]

אולי היום המצב השתנה, בגלל שקוראים בספרי הלכה, ומקושרים עם הרבה רבנים בארץ

כמדומני שיש על זה תשובה באגר"מ שגם היום יש צורך ברב כדי שילמד איך ללמוד בספרים

האין מערב כת"ר מין בשאינו מינו?
שם מדובר על רב לעניין שמקרי שלימדו תורה ולא לעניין מו"צ הפוסק.

[בברכה המשולשת]

האגר"מ מיירי גם בפסיקה.
אמנם, לעניין הגדרת מרא דאתרא כמדומני ששיטתו שאכן אין ממש מרא דאתרא בזמננו

[מאיר סובל]

איפה כותב האגרו"מ שאין בימינו דין מרא דאתרא? (במקרה ויש עיר שהכתירה רב ע"י בחירת הקהל או זט"ה שנבחרו לשם זה וכדומה).

[בברכה המשולשת]

הוא נוגע בזה בתשובתו בעניין ת"ח שרצה לעבור לב"ב וחשש בגלל שחלק על החזו"א בכמה עניינים

[בין גברא לגברא]

איפה כותב האגרו"מ שאין בימינו דין מרא דאתרא? (במקרה ויש עיר שהכתירה רב ע"י בחירת הקהל או זט"ה שנבחרו לשם זה וכדומה).

יש לדון גם אם יש היום זט"ה היום, שהרי אותו שאלה - "מי הכתירו המרא דאתרא" שייך בכפליים לגבי זט"ה.

[בברכה המשולשת]

כתבתי על כל בטיוטת ספרי, בס"ד, כך:
כתב המהרש"ם, במסגרת חיבור שלם המוקדש לתוקפן של תקנות הקהילות, הנקרא קונטרס תיקון עולם : "ויש לעיין היכי דכבר נברר ביניהם אדם כזה אי מהני תקנתם שהקנו ולכאורה לפמש״ל אות ד׳ דקבלת טה״ע דמיא לקבלת דיין ומבואר בח״מ סי' כ״ב דאם קבל עליו קרוב או פסול בקנין כשר לדון אותו ובתרתי לריעותא לא מהני הקבלה וא״כ ה״נ אף בלא קנין דמי להתם... אם רוצים לקבלם הם כשרים דלא גרע מקיבל עליו קרוב או פסול... ולכן נראה דהעיקר דאם קבלוהו עליהם הרבים מהני שפיר גם בלא קנין כי אין דרך לעשות קנין במינוי הראשים וכל דבר שנעשה ברבים אין צריך קנין... ובעוה״ר שכיח' פרוצי הדור- בכל עיר ועיר ומצטרפי׳ לטה״ע גם בלא הסכמת אנשי העיר וידם תקיפה... ואם נבא למחות בעם יתבטלו ח״ו רוב תקנות הקהל וכשם שמצוה וכו׳ ולכן קשה הדבר בזמנינו לתקן תקנות נגד רצון אנשי העיר אבל אם תקנו תקנה ושתקו בה״ע בשעה ששמעו דהוי כקבלו עליהם וכמש״ל בודאי אין אחר מעשה כלום..."
ובהערה שם: אמנם, יעויין עוד בדברי הגאון רבי משה גרינוואלד, שו"ת ערוגת הבושם, יו"ד, סימן ב: "... ומש״כ מע״כ בזה משום דבני עירו אינם יראי השם אהובי ידידי מעיקר הדין אין לחלק בין קהל לקהל וכבר ארז״ל בספ״ב דר״ה אם באנו לדון אחר ב״ד של ר״ג צריכין אנו לדון... זה נ״ל פשוט וברור מעיקר הדין, ואין צורך להאריך בזה. ומ"מ הואיל והדור פרוץ ונפשי יודעת מאד דבכמה קהילות אפי' מהמכונים ארטהאדאקסען הני מסטרא א׳ מסגיין בריש עדרי צאן קדושים ואם באנו לעשות בזה מסמרות קבועים, התקנה אית בי׳ תקלה לנפשות היפות אשר יחוסו על נפשם לבילתי היגאל בפתבג שוחטים ריקים מיר״ש השכיחים בעו"ה בדורינו, ע״כ גדר גדרתי בזה וסכתי בעדי לבלתי אמור בענין זה ובכיו"ב לא איסור ולא היתר..." ובהרחבה רבה בדברי הגאון רבי שלמה יהודה טאבאק, שו"ת תשורת ש"י, סימן שג (השולל לחלוטין את האפשרות של הסכמה על נבחרי ציבור רשעים). לעומת זאת, יעויין בדברי הגאון רבי אשר אנשיל יהודא מיללער, שו"ת חיי אשר, סי' קסה, שדבריו דומים למהלך הסברו של המהרש"ם: "ואולי תאמר אהו׳ נ״י מדוע אנו רואים שישנם במדינתנו קהלות יראים ובכ״ז אינם מקפידים כ״כ על הממונים שלהם שיהי׳ יראים ושלימים. הנה ע״ז אין לתמוה כי בודאי הע״פ [העזי פנים] הנמצאים בכל קהלות מתגברים וכל מאן דאלים גבר בעוה״ר ובודאי להיראים שבהם כואב הדבר אבל מה יעשו הלא א״א להם להפרד מהם כי אז יצא שכרם בהפסדן כי אז לא יהי׳ ביכולתם להחזיק בפ״ע רב ושו״ב הירא והכשר להם ולא יהי׳ ביכולתם להחזיק את בדק הבית החברות הטובות אשר קיומם תלי׳ בממון כגון חברה ת״ת... חברה ביקור חולים ומרפא לנפש וכיו״ב ורק בצירוף כולם ביכולתם להחזיק אלו.... "

[שלח]

כאן מובא בהערה 40 שהרב שריה דבלצקי שליט"א אמר שמושג זה מורכב ומסובך
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162697&$201307101236843&page=226
ובהערה 42 מובא שאין דין מרא דאתרא בימינו

[צונאמי]

הוא נוגע בזה בתשובתו בעניין ת"ח שרצה לעבור לב"ב וחשש בגלל שחלק על החזו"א בכמה עניינים

האם ידוע למע"כ היכן נמצאת התשובה הזאת?
ייש"כ

[שלמה בן חיים]

הרי התשובה המדוברת, אלא שהוא לא כתב שם כלל על ענין מרא דאתרא, וגם אין התשובה על מה שחולק על החזון איש בענייני הלכה אלא שחלק עליו בדברי תורה. וכידוע שתשובה זו היתה לאחד מגדולי ישראל שמסר שיעורים על גליונות החזון איש על חידושי רבינו חיים הלוי, ואתו גאון חשש מקפידא של מרן החזון איש ועל זה כתב לו מרן זללה"ה את תשובתו.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פח
אם מותר לחלוק על דברי רבותינו ברבים, אפילו במקומם בע"ה י"א ניסן תשל"ז לגדול אחד.
בדבר שיש לך איזה חשש לקבוע מקומך בבני ברק מצד שבתוך דברי תורה איכא פעמים שאתה אומר שלא כדברי החזון איש זצ"ל, לא מובן שום חשש בזה ואדרבה זהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד"ת ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת החזון איש זצ"ל שלא ימצאו ת"ח שיפלגו עליו ולא שייך שיקפיד ע"ז דאדרבה האמת והשלום אהבו כדאיתא ביבמות י"ד ע"ב על פלוגתא דב"ש וב"ה, וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו, אבל ודאי צריך להזכיר בדרך ארץ, ור' יהושע (חגיגה כ"ח ע"ב) שהושחרו שיניו מפני תעניותיו לא היה משום שהקשה על דברי ב"ש אלא מפני שאמר בבטול בושני מדבריכם ב"ש אבל בלשון דרך ארץ ודאי שליכא שום קפידא לא על מה שמקשין על דברי החכם ואף לא על מי שחולקין עליו, ואדרבה מפורש בב"ב סוף דף ק"ל שאמר רבא לתלמידיו ר"פ ור"ה בדר"י דאם יהיו להם קושיות על פסקא שלו אסור להו לדון כדבריו דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה"ה באיסורים, ורק אמר שלא יקרעו פסקא שלו לבטל דבריו דאי הואי בחיים דלמא אמינא לכו טעמא ופי' רשב"ם ושמא גם אתם תמצאו תירוץ לקושיתכם, אבל כל זמן שלא מוצאין תירוץ אסור להם להורות כרבא אף שהיה רבם, וא"כ כ"ש וכ"ש שאין לחוש מלהקשות ומלחלוק על גדולי דורותינו אף הגדולים ביותר אבל באופן דרך ארץ, שלכן ליכא שום חשש ושום קפידא להשאר בבני ברק ולומר שיעורים ואדרבה יהיה מליץ יושר בעדך על שאתה מעיין בספריו. והנני מוקירך, משה פיינשטיין.

[אוצר החכמה]

אבל הדוגמא שהביא מדברי רבא מדברת על לדון ולהורות כמו שכתב בפירוש. כך שאע"פ שהנושא היה אמירת שיעורים אפשר ללמוד מתוך דבריו גם לעניין הדין.
וכבר התפלאתי באשכול שדבר על זה מה המקור למרא דאתרא אחרי מותו ובמי שאינם בוחרים ללכת דווקא כתלמידיו, וטענתי שאין מקור להבנה הזו מדברי הרשב"א בתשובה.

[בר ישראל]

יש תשובה להר' משה פרובינצאלו בנושא ששם כמדומה לי נוקט שאכן אין דין של מרא דאתרא בזמנינו שעיקר הלמוד הוא מספרים, אך הספר אינו תחת ידי כעת.