לעי"נ רבינו ה'בן איש חי' שהיום יומא דהילולא דיליה, זי"ע.
כתב השו"ע סימן ב,א-ב: לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום כשהוא מכוסה: אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו.
ובמשנ"ב ס"ק א: מיושב דאז בהכרח יתגלה גופו והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקב"ה, ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה כאורה לפניו יתברך, וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט, כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם, אבל רשאי לגלות ידו עד קובד"ו וצוארו עד החזה. ע"כ האנפילאות יראה ללבשם או לפשטם ג"כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו, שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף אפילו בקיץ, וכן כל כיו"ב אם לא שאי אפשר בענין אחר.
וכן בבית המרחץ שדרכן של בנ"א לילך שם ערומים וא"א בענין אחר אין בזה משום פריצות. ע"כ.
והנה מאריכות לשון המשנ"ב נראה דאין הנידון כאן מצד דין כיסוי ערוה ומקומות המכוסים, אלא יסוד הדין הוא ענין צניעות ובושה לפני הקב"ה, דהרגשתו צריכה להיות שכאשר הוא נמצא בחדרי חדרים ואין רואים אותו, שהוא נמצא לפניו יתברך, והוא בוש ממנו לגלות את בשרו. ולכן גם בבית המרחץ מותר לגלות רק עד כמה שא"א בענין אחר וכפי מה שמוכרח.
אמנם יל"ע, דלפי"ז מה חילוק יש בין ביתו לבית המרחץ שדרכן של בנ"א לילך שם ערומים, הרי גם בביתו מותר במקום הכרח. ועוד יש לדקדק, דבסמוך כתב דכשרוחץ בנהר הדין כן רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך וכו'. והנה בדין בית המרחץ לא נקט הגבלה זו דיפשוט וילבוש הסמוך למים.
ואשר נראה מזה, דאמנם בביה"מ מותר לגלות יותר מכדי ההכרח, וכוונת המשנ"ב: וא"א בענין אחר-היינו על כללות הנהגת ביה"מ שא"א שלא יהיו בנ"א ערומים, אבל כיון שביחס למקום זה אין זו פריצות לילך בגילוי בשר, ואף בחברת בנ"א, לכן מותר לגלות בשרו במקום זה.
ולענין ההנהגה למעשה בזה"ז בחדר אמבטיה, ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ג,מז-ב, ונגע קצת בדברינו. ומבואר בדבריו שם שענינים אלו אינם ממש דין וחיוב גמור, אלא הנהגות טובות ומדת חסידות, ועי' דעת נוטה להגר"ח קנייבסקי שליט"א.
ובספר כף החיים ג,יג בסופו העתיק מספר בן איש חי דבזה"ז שעל הרוב כל בתי כסאות יש בהם מחיצות ודלת סגור אין מקפידין בענין הגילוי (היינו לאחריו טפח ולפניו טפחיים), והנה המשנ"ב סתם ולא פירש כן, אף שודאי חי גם בתקופה האמורה, וכן נראה מדבריו בביאור הלכה ד"ה יהא צנוע שגם בזמנו היו בתי כסאות מסודרים במחיצות.
ויש לדון דבאמת מושג צניעות בבית הכסא הוא לא מפני הרואים כלל, וראה בברכות סב,א: ההוא ספדנא דנחית קמיה דר"נ, אמר האי צנוע באורחותיו הוה, א"ל את עיילת בהדיה לביה"כ וידעת אי צנוע אי לאו. הרי דהצניעות היא גם בכה"ג שא"א לראותו כלל. ויתכן דהיינו משום שנמצא לפניו יתברך וצריך לנהוג באימה ובבושה.
אלא דיש לדון לבאר דברי הבא"ח, משום דביה"כ חשיב כמו ביה"מ שדרך לילך שם ערומים, וה"נ בביה"כ הדרך לגלות את בשרו באופן שיש מחיצות, וצ"ע. ויש לעיין במה שיש נוהגים לפשוט בגדיהם בביה"כ אי דמיא בזה לביה"מ, וצ"ע טובא בכל האמור.