ביאור: "שיש שם מצוי ראשון"

[רחמים]

כתב הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.

וכ''כ הדרך ה' - חלק א פרק א - בבורא ית"ש מציאותו
א. כל איש מישראל צריך שיאמין וידע, שיש שם מצוי ראשון קדמון ונצחי, והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות, והוא האלוק ב"ה:

ולא הבנתי מה הכוונה 'שם' ומה היה חסר המשפט ללא מילה זו?

[דניאל]

אאל"ט זה משהו בתרגום מערבית.

[הסרפד]

עי׳ במהדורת פרנקל אריכות על זה. והיוצא מדבריהם שהוא לשון מצוי ברמב"ם וכוונתו 'שיש בנמצא'/'שקיים'.
(דומה לביטויים דומים באנגלית ובשאר שפות לעז.)

[עשוי לנחת]

כמדומני דנים בזה אם הכוונה שֵם או שָם.
[זכור לי דיון כזה ברמח"ל ולכאו' היינו הך]

[מרחביה]

על הקריאה שֵם בצירי כבר לגלג ר"ש אבן תיבון בפתיחתו לתרגום המורה.
כפה"נ זהו שיטפא דלישנא מהמילה הערבית הֻנַאכַּ, שמשמעותה שם וגם יש, נמצא, או מהמילה תַ'מַּ שאף לה שתי משמעויות אלו.
[אולי יש לדמות זאת למילה דָא ביידיש, שמשמעה כאן, אך משמשת גם ללשון יש וקיים, כמו בצירוף ס'איז דָא]

[רחמים]

מה המקור שספר היד החזקה נכתב במקור בערבית ותורגם ללשון הקודש? וגם אם כאן וכי המתגם לא היה בקי בלשון הקודש מספיק כדי לתרגם מדוייק? הרי הפוסקים מדיקים בדברי הרמב"ם בכל מילה ואיך שייך שתשתרבב שם איזו מילה מיותרת בגלל תרגום לא מדוייק?

ואחרי הכל מה נאמר על לשון הרמח''ל הרי ספר דרך ה' נכתב בלשון הקודש!

[מרחביה]

משנה תורה נכתב עברית במקורו ('בלשון המשנה' כמש"כ הרמב"ם בהקדמת סהמ"צ), אלא שהרמב"ם מתוך רגילותו בלשון הערבית כתב בדומה לה גם בלה"ק. עיין בפתיחת אבן תיבון הנ"ל.
ורמח"ל רק העתיק לשונו המפורסמת של הרמב"ם. הא ותו לא.
[בספר הזכרון 'ויען שמואל' עמוד סד -58 בדפי האוצר- מביא הרב הנאמ"ן רשימה של מאה מקומות בהם משתמש הרמב"ם בלשון 'שם' הזו.]

[החזן]

[אולי יש לדמות זאת למילה דָא ביידיש, שמשמעה כאן, אך משמשת גם ללשון יש וקיים, כמו בצירוף ס'איז דָא]

אין לדמות זאת, שכן דָא אינה משמשת לישות וקיום. והצירוף אינו ראיה, כי המילית איז היא בדיוק מובן זה, כמו באנגלית is. אלא אולי כוונתך לומר שהצירוף הופך את הביטוי לשגור, והוא הדין ל"יש שם" בעברית-ערבית.

[חקר]

הערת הרב המתרגם בספר מעיינות האמונה.

[רחמים]

משנה תורה נכתב עברית במקורו ('בלשון המשנה' כמש"כ הרמב"ם בהקדמת סהמ"צ), אלא שהרמב"ם מתוך רגילותו בלשון הערבית כתב בדומה לה גם בלה"ק. עיין בפתיחת אבן תיבון הנ"ל.
ורמח"ל רק העתיק לשונו המפורסמת של הרמב"ם. הא ותו לא.
[בספר הזכרון 'ויען שמואל' עמוד סד -58 בדפי האוצר- מביא הרב הנאמ"ן רשימה של מאה מקומות בהם משתמש הרמב"ם בלשון 'שם' הזו.]

קצת קשה לומר שהרמח''ל העתיק את לשון הרמב''ם והניחה ללא תיקון שהרי כבר כתב בהקדמה לדרך ה' שיש לדקדק ביותר בכל מילה שלו, וז''ל:
והנה נשתדלתי לסדר הדברים בסידור שנראה לי יותר נאות, ובמלות שחשבתים היותר הגונות, לתת לך ציור שלם מהדברים האלה אשר גמרתי להשכילך. על כן גם אתה עתה צריך אתה לדקדק על כל זה, ולשמור את כל זה שמירה מעולה, עד תמצא מקום שיועיל לך, ולא תוותר על שום דקדוק פן יתעלם ממך ענין הכרחי. אבל זה אשר תעשה, תדקדק על כל המלות ותשתדל לעמוד על תוכן הענינים ולעצור כל אמתתם בשכלך, ומצאת לך מנוח אשר ייטב לך.

[ברזילי]

[אולי יש לדמות זאת למילה דָא ביידיש, שמשמעה כאן, אך משמשת גם ללשון יש וקיים, כמו בצירוף ס'איז דָא]

אין לדמות זאת, שכן דָא אינה משמשת לישות וקיום. והצירוף אינו ראיה, כי המילית איז היא בדיוק מובן זה, כמו באנגלית is. אלא אולי כוונתך לומר שהצירוף הופך את הביטוי לשגור, והוא הדין ל"יש שם" בעברית-ערבית.

מטונך, איז היידי או is האנגלי הן מילים שמשמעותן המקורבת היא "היות", אבל באנגלית כאשר רוצים לומר משפט שמשמעו "דבר פלוני נמצא\קיים" משתמשים בצירוף "(דבר פלוני) There is" ובתרגום מילולי "יש שם", אף שהמילה there לכשעצמה פירושה "שם" ללא קשר לקיום. אמנם בעלמא אין להביא ראיה משפות אירופאיות לערבית, אבל בנידו"ד המומחים אומרים שכן הוא בערבית.

[החזן]

[אולי יש לדמות זאת למילה דָא ביידיש, שמשמעה כאן, אך משמשת גם ללשון יש וקיים, כמו בצירוף ס'איז דָא]

אין לדמות זאת, שכן דָא אינה משמשת לישות וקיום. והצירוף אינו ראיה, כי המילית איז היא בדיוק מובן זה, כמו באנגלית is. אלא אולי כוונתך לומר שהצירוף הופך את הביטוי לשגור, והוא הדין ל"יש שם" בעברית-ערבית.

מטונך, איז היידי או is האנגלי הן מילים שמשמעותן המקורבת היא "היות", אבל באנגלית כאשר רוצים לומר משפט שמשמעו "דבר פלוני נמצא\קיים" משתמשים בצירוף "(דבר פלוני) There is" ובתרגום מילולי "יש שם", אף שהמילה there לכשעצמה פירושה "שם" ללא קשר לקיום. אמנם בעלמא אין להביא ראיה משפות אירופאיות לערבית, אבל בנידו"ד המומחים אומרים שכן הוא בערבית.

תופעה זו בשפה האנגלית - אין לה מקבילה ביידיש. הדמיון של מרחביה היא מאנגלית ולא מיידיש.
אולי מאחורי הביטוי האנגלי מסתתרת תפיסה פילוסופית-אונטולוגית, שכל מצוי יש לו קיום, שלא ניתן להצביע על משהו בלי להניח קיומו, ואולי זו תפיסתו של הרמב"ם.

[מרחביה]

[אמנם ידיעותי ביידיש אפסיות, אך לדוגמה שמעתי לא פעם את הצירוף 'דארטן איז דא', שממנו נראה כי המילה דא משמשת כנ"ל.
אולם כאמור איני מבין בזה, ואם יודעי השפה חולקים עלי בזה, בטלים דברי, שאינם חשובים לנושא.]

[אוצר החכמה]

מה המקור שספר היד החזקה נכתב במקור בערבית ותורגם ללשון הקודש? וגם אם כאן וכי המתגם לא היה בקי בלשון הקודש מספיק כדי לתרגם מדוייק? הרי הפוסקים מדיקים בדברי הרמב"ם בכל מילה ואיך שייך שתשתרבב שם איזו מילה מיותרת בגלל תרגום לא מדוייק?

ואחרי הכל מה נאמר על לשון הרמח''ל הרי ספר דרך ה' נכתב בלשון הקודש!

לא ברורות השאלות. המתרגם של מילה הזאת הלא הוא רבינו משה בן מיימון וכך הוא תירגם את המילה ע"י שיצר לה מילה חדשה (כמו שעשו הראשונים בעוד מקומות, ולאפוקי מדעת הטוענים שאסור לעשות כן) ומילה זו לדעתו היא תרגום מדוייק.
(איני יודע אם הרמב"ם המציא את זה או בחר בהמצאה של אחר אבל זה היינו הך.)

[רחמים]

לא ברורות השאלות. המתרגם של מילה הזאת הלא הוא רבינו משה בן מיימון וכך הוא תירגם את המילה ע"י שיצר לה מילה חדשה (כמו שעשו הראשונים בעוד מקומות, ולאפוקי מדעת הטוענים שאסור לעשות כן) ומילה זו לדעתו היא תרגום מדוייק.
(איני יודע אם הרמב"ם המציא את זה או בחר בהמצאה של אחר אבל זה היינו הך.)

השאלה היא מדוע הרמב''ם לא יכל לכתוב :
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא"

[החזן]

[אמנם ידיעותי ביידיש אפסיות, אך לדוגמה שמעתי לא פעם את הצירוף 'דארטן איז דא', שממנו נראה כי המילה דא משמשת כנ"ל.
אולם כאמור איני מבין בזה, ואם יודעי השפה חולקים עלי בזה, בטלים דברי, שאינם חשובים לנושא.]

הצדק עמך. אכן ניתן גם לומר דא איז דא! משום מה נדמה לי שהדוגמה באנגלית טובה יותר.

[אוצר החכמה]

לא ברורות השאלות. המתרגם של מילה הזאת הלא הוא רבינו משה בן מיימון וכך הוא תירגם את המילה ע"י שיצר לה מילה חדשה (כמו שעשו הראשונים בעוד מקומות, ולאפוקי מדעת הטוענים שאסור לעשות כן) ומילה זו לדעתו היא תרגום מדוייק.
(איני יודע אם הרמב"ם המציא את זה או בחר בהמצאה של אחר אבל זה היינו הך.)

השאלה היא מדוע הרמב''ם לא יכל לכתוב :
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא"

למה אם מישהו היה כותב בערבית היה משתמש במילה הזאת. כי יש בה ערך מוסף על המשפט כמו שאתה כתבת אותו, וזה מה שהרמב"ם רצה.
(אגב כמדומני שמקובל גם הסבר בדבר אע"פ שאיני בקי בתחום, שהמילה שם מבטאת דבר שמציאותו הוא עצם מהותו וזה כל מה שניתן בבחינה זו להגדירו, לעומת זה באופן שאתה מציע אין את ההבלטה הזאת. אבל גם אם נפרש אחרת הסברתי את העניין)

[רחמים]

למה אם מישהו היה כותב בערבית היה משתמש במילה הזאת.

אני לא בקי בשפה הערבית כך שאני לא בטוח אם מי שהיה כותב את זה בערבית היה משתמש במילה זו.

כי יש בה ערך מוסף על המשפט כמו שאתה כתבת אותו, וזה מה שהרמב"ם רצה.

זו בדיוק הנקודה מה הערך המוסף כאן? מה הרמבם רצה ללמדנו?

[מרחביה]

אני לא בקי בשפה הערבית כך שאני לא בטוח אם מי שהיה כותב את זה בערבית היה משתמש במילה זו.

אין צורך לדעת או לנחש, אפשר לעיין ולראות כיצד כתב זאת הרמב"ם בערבית, בהקדמה לפרק חלק (וכמבואר בהערה שהביא הרב חקר למעלה):

הקדמה לחלק.jpg (40.93 KiB) נצפה 5232 פעמים

(ובדומה לזה גם בסהמ"צ, עשה א.)

[שיבר]

באברבנאל פר' וזאת הברכה:

"ואל זה כיון ג"כ באמרו וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה' ומלת שם לא תגביל המקום אשר מת בו כי כבר הגבילו באמרו בארץ מואב ובגיא מול בית פעור. אבל מלת שם חוזרת אל מדרגת הנבואה וההתבודדות שהיה בה מראיות הארץ ושמיעת דבר ה' שבהיותו בזה הוסר ממנו חומרו ונשארה נפשו בהתבודדותה הראשון כי להיותו עבד ה' נאמן ביתו זכה לאותה מיתה אשר היא היתה באמת ההמלט מן המות וכבר השתמש הרב האלהי במלת שם בזולת ההבנה המקומית ראה דבריו בהתחלת ספר המדע יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו' ואמר בסוף ההלכה השנית אין שם מצוי אחר מלבדו ובזה הדרך נאמר וימת שם משה על אותה מעלה מהתבודדות שהיה בו".

[בן_אליעזר]

מענין האשכול: הנה שמעתי פעם מא' עד-ראי', שפעם התכבד רב צרפתי א' (בעל תואר רשמי ממשלתי כמדומני?), להתחיל סיום הרמב"ם של חב"ד אי-שם. הקריא מתחילת הל' יסוה"ת, כשמתרגם פירוש המילות בצרפתית. הגיע לשיש שם מצוי ראשון.., פירש, תוך כדי שהצביע כלפי מעלה, "לאבא" (=שם, כלומר בשמים..) מצוי ראשון.."

והרי פשוט שאי"ז הפשט (וכמו כל אלו שהיו שם וידעו טיפ-טיפה בתורת הנסתר או בכלל, ידעו). הקב"ה הרי נמצא בכל מקום ולא מוגבל לשמים..ו"שם" פירושו שיש בהימצאות וכיו"ב כפי שיפרשו המפרשים וכו'.

[מה שנכון נכון]

מענין האשכול: הנה שמעתי פעם מא' עד-ראי', שפעם התכבד רב צרפתי א' (בעל תואר רשמי ממשלתי כמדומני?), להתחיל סיום הרמב"ם של חב"ד אי-שם. הקריא מתחילת הל' יסוה"ת, כשמתרגם פירוש המילות בצרפתית. הגיע לשיש שם מצוי ראשון.., פירש, תוך כדי שהצביע כלפי מעלה, "לאבא" (=שם, כלומר בשמים..) מצוי ראשון.."

והרי פשוט שאי"ז הפשט (וכמו כל אלו שהיו שם וידעו טיפ-טיפה בתורת הנסתר או בכלל, ידעו). הקב"ה הרי נמצא בכל מקום ולא מוגבל לשמים..ו"שם" פירושו שיש בהימצאות וכיו"ב כפי שיפרשו המפרשים וכו'.

ברור ש'שם היינו במציאות, ומקור המילה מערבית, אולם אף לפום שיטתיה היה לו לפרש 'שם' בכל מקום ומקום (על כל מקום שניתן לומר עליו 'שם'), כמו שפי' הכס"מ בביאור האחר.