רחמים כתב:מתפלל שיפקח את עיני הטייסים.
כיון שאין לך ידיעה של מאה אחוז שאכן המטוס יפציץ בסופו של דבר, ודבר שני הם רוצים לפוצץ עם כוונה טובה ואין להם דין רודף.
איש רגיל כתב:רחמים כתב:מתפלל שיפקח את עיני הטייסים.
כיון שאין לך ידיעה של מאה אחוז שאכן המטוס יפציץ בסופו של דבר, ודבר שני הם רוצים לפוצץ עם כוונה טובה ואין להם דין רודף.
אם הבנתי נכון, השאלה היא באופן שאתה כן בטוח שהם עומדים להפציץ, לכה"פ באותה רמת ודאות שמי שרודף אחר חבירו עם חרב, אכן יהרגהו.
אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?
איש רגיל כתב:אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?
רחמים כתב:איש רגיל כתב:אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?
יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:
והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.
איש רגיל כתב:רחמים כתב:איש רגיל כתב:אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?
יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:
והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.
יעויין בתפארת ישראל (בועז) שם שכתב כדבריך: והא דלא דיינינן ליה כרודף דניתן להצילו בנפשו (כסנהדרין דעב"ב). שאני הכא שלא התכוון הולד להמיתה. ע"כ.
אמנם אאל"ט יש חולקים בזה. אחפש, ואם אמצא אודיעך.
רמבם פרק א מהלכות רוצח כתב:הלכה ט
אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:
דניאל כתב:איש רגיל כתב:רחמים כתב:יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:
והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.
יעויין בתפארת ישראל (בועז) שם שכתב כדבריך: והא דלא דיינינן ליה כרודף דניתן להצילו בנפשו (כסנהדרין דעב"ב). שאני הכא שלא התכוון הולד להמיתה. ע"כ.
אמנם אאל"ט יש חולקים בזה. אחפש, ואם אמצא אודיעך.
קדמתיך...רמבם פרק א מהלכות רוצח כתב:הלכה ט
אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:
ומבואר דלא כהתפא"י.
דניאל כתב:אולי לכן כתב הרמב"ם כרודף ולא רודף גמור.
רחמים כתב:גם אם יש למטוס דין רודף וכי חייבים לקום ולהרוג את הרודף? הרי הם שוגגים? לכאורא כלפינו אין זו שאלה אנו לא חייבים לנקוט שום פעולה.
בברכה המשולשת כתב:יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.
דניאל כתב:רחמים כתב:גם אם יש למטוס דין רודף וכי חייבים לקום ולהרוג את הרודף? הרי הם שוגגים? לכאורא כלפינו אין זו שאלה אנו לא חייבים לנקוט שום פעולה.
רעיון מעניין אך מוזר מצד מסויים. היתכן שיהיה מותר להרוג מישהו שאין חיוב להרגו??
נהפך זמרי והרגו לפנחס - אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא.
הסתפק המשל"מ (בפ"א דרוצח ושמירת נפש הלכה ט"ו) ברוצח בשגגה שיש רשות לגואל הדם להרגו, אם נתאמץ הרוצח והרג לגואל הדם אם נהרג עליו. וכתב דמסתבר לו דאינו נהרג. וראי' מדברי הגמ' כאן לגבי זמרי, דאילו נהפך זמרי והרג לפנחס אינו נהרג עליו וה"ה בהנ"ל עכ"ד המשל"מ.
דניאל כתב:בברכה המשולשת כתב:יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.
אאל"ט סברת החזו"א היא שמותר להסיט חץ כדי שלא יהרוג רבים אע"פ שע"י זה יהרגו יחידים כי העושה אינו אלא מסיט את החץ והריגת היחידים באה ממילא, וא"כ זה איננו שייך לנידו"ד.
בברכה המשולשת כתב:דניאל כתב:בברכה המשולשת כתב:יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.
אאל"ט סברת החזו"א היא שמותר להסיט חץ כדי שלא יהרוג רבים אע"פ שע"י זה יהרגו יחידים כי העושה אינו אלא מסיט את החץ והריגת היחידים באה ממילא, וא"כ זה איננו שייך לנידו"ד.
למה לא שייך? אם נאמר שמותר להסיט בידיים את החץ ועי"ז יהרגו יחידים כדי להציל רבים, ה"ה הכא
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 524 אורחים