שפה ברורה כתב:כהיום שאין רוצים לעבוד על מדות רעות, על כן נהגו המחנכים למיניהם ליתן שמות חולי על כמה סוגי אדם, ואז יאמר הנה חולה אני, או סי די וכו' וכו', אבל האמת כי כל כמה שאינו בכלל שוטה , הרי מושרש במדות רעות הוא, וכל אחד יודע בנפשו על מה שהוא צריך לעבוד.
מי שאמר כתב:וראו היטב ברש"י שהבאתי בתחילת דברי ומשמע להדיא שלא ידע מחולי הנפש עד שכתב שאם משכח לימודו עליו לכוון באתה חונן.
פנימי כתב:שוטה מוזכר הרבה בגמ', אין שום סיבה לומר שלא היה כאלה בזמנם
אבל אין שום סיבה להניח שמישהו שיוצא חייב בדין ומבזה את הדיין או את רבו הוא שוטה.
שפה ברורה כתב:כהיום שאין רוצים לעבוד על מדות רעות, על כן נהגו המחנכים למיניהם ליתן שמות חולי על כמה סוגי אדם, ואז יאמר הנה חולה אני, או סי די וכו' וכו', אבל האמת כי כל כמה שאינו בכלל שוטה , הרי מושרש במדות רעות הוא, וכל אחד יודע בנפשו על מה שהוא צריך לעבוד.
חשבונות רבים כתב:מי שאמר כתב:וראו היטב ברש"י שהבאתי בתחילת דברי ומשמע להדיא שלא ידע מחולי הנפש עד שכתב שאם משכח לימודו עליו לכוון באתה חונן.
? ? ?
מי שאמר כתב:כמו כן ראה רש"י עבודה זרה ח,א מעין כל ברכה וברכה. אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן.
ואילו היו חולי נפש מדוע כותב רש"י אם היה משכח תלמודו.
מי שאמר כתב:כוונתי לשאול מדוע אינו כותב רש"י שעל מחלת נפש לא עלינו עליו להתפלל בואתה חונן מדוע כותב שבואתה חונן מתפלל על אם משכח תלמודו. בהכרח שלא היו מודעים או שלא היה קיים בזמנם מחלות נפש.
יאיר כתב:פנימי כתב:שוטה מוזכר הרבה בגמ', אין שום סיבה לומר שלא היה כאלה בזמנם
אבל אין שום סיבה להניח שמישהו שיוצא חייב בדין ומבזה את הדיין או את רבו הוא שוטה.
דברים נכוחים.
פותח האשכול מבין שיש הבדל ברור ומוחלט בין שוטה לחולה נפש?
אני הקטן איני סבור כך..
מחולת המחנים כתב:אמנם מצינו "אין אדם נידון בשעת צערו", אך השאלה היא אם זה דומה לנידון.
אוצר החכמה כתב:ממש לא ברור מה רוצים באשכול הזה.
אני הבנתי שפותח הנושא פתח אותו והביא את הגמרא בנדרים בתור לגלוג על נושא מענייני דיומא, ולא התכוון באמת לומר משהו על זמן חז"ל
אבל מהמשך הדיון זה נראה שהתייחסו לנושא ברצינות וזה אינו מובן.
אוצר החכמה כתב:ממש לא ברור מה רוצים באשכול הזה.
אני הבנתי שפותח הנושא פתח אותו והביא את הגמרא בנדרים בתור לגלוג על נושא מענייני דיומא, ולא התכוון באמת לומר משהו על זמן חז"ל
אבל מהמשך הדיון זה נראה שהתייחסו לנושא ברצינות וזה אינו מובן.
א. גם בזמן חז"ל היו שני מצבים של פטור מסיבות שהיום אנו מגדירים אותם כנפשיות, שוטה היינו שאינו אחראי כלל למעשיו, וכפאו שד, היינו שעושה מעשה מסויים שלא בבחירתו אלא באופן שהוא כפוי עליו.
ב. גם היום, לגבי דיני אדם, ע"פ הרפואה לא כל מי שיש לו מחלת נפש מוגדר כאינו אחראי למעשים שהוא עושה, ובתי המשפט שוקלים ע"פ חוות דעת פסיכיאטריות אם האדם אחראי למעשיו אם לא.
ג. כמובן שביחס לגמרא בנדרים אפשר להניח שהשיפוט של רב יהודה ביחס למצבה הנפשי של אותה אשה צודק, ואבחנתו של הפסיכיאטר פותח האשכול נעשתה ללא כלים מספיקים מבחינה רפואית.
בעניין אתה חונן לאדם דעת לא ברור מה רצה בכלל ואולי צריך להתפלל על הדבר באתה חונן.
לדעתי לגבי השאלה הכללית שהועלתה כאן ביחס למחלות נפש, האבחנה בין מחלות נפש למחלות גופניות היא מאוחרת ותוצאה של השינוי במדע בכלל וברפואה המודרנית. פעם הרפואה לא הבחינה בין הדברים וראתה בכל סוג כללי של חולי. לדוגמה אדם שהיו נתון בדכאון היו מגדירים אותו כבעל מרה שחורה, היינו כחולה גופנית שמתגבר אצלו המרה השחורה שהיא אחת מארבע המרות שיש באדם. וכיוון שכן השתמשו הראשונים בביטוי חליי הנפש למה שאנו קוראים מידות.
העמים הקדמונים סברו שמחלות נפש נגרמות על ידי פגיעת שדים ורוחות רעות, והטיפול כלל השבעות וקמיעות נגד כוחות אלו. היפוקרטס היה מהראשונים שייחס את מחלות הנפש לבעיות מוחיות אורגניות.
בימי הביניים שוב עברו לטעון שמחלות הנפש הן תוצאה של פגיעה על ידי רוחות רעות, והטיפול בחולים אלו עבר לידי הכמרים והנזירים, אשר טיפלו בחולים אלו בצורות אכזריות, כדי לגרש מהם את המזיקים. מאוחר יותר נידונו חולים כאלו לפני כמרים-שופטים באשמת כישוף, ורבים מהם אף הוצאו להורג בשריפה.
רק מאז המאה הי"ט למנין האומות החלו לחזור לגישות יותר הגיוניות לחולי הנפש. פיליפ פינל (1826-1745) נחשב כאבי הפסיכיאטריה הרפואית-מדעית המודרנית. הפסיכיאטריה הפכה לעיסוק רפואי, המקצוע החל להיות נלמד בבתי ספר לרפואה, והוחל במחקרים רפואיים מסודרים, ובמיון המחלות הנפשיות.
במאה ה–20 למניינם נוספו גישות חדשות לפסיכיאטריה, ובעיקר יש לציין את שיטת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, וחלה התפתחות רבה ביכולת הטיפול התרופתי, עם התפתחות ענף הפסיכו-פרמקולוגיה.
בתי מחסה לחולים פסיכיאטריים הוקמו כבר בראשית ימי הביניים, אך המגמה לפיתוח מוסדות רפואיים מיוחדים לחולי נפש החלה לצבור תנופה רק במאה הי"ח למניינם.
מי שאמר כתב:וכי יש ספק בדבר שאשה המסוגלת כך לדבר צריכה טיפול, ברור שנשרף לה פיוז והיא לא אשה נורמאלית ומדוע הרג אותה.
מי שאמר כתב:ומה ששאלתי מרש"י בעבודה זרה היא כזאת.
מדוע טורח לומר שבואתה חונן מתפלל על זיכרון היה לו לומר שבחונן הדעת יש להתפלל על דיכאון על כפייתיות ועל שאר הפרעות הנפשיות והתנהגותיות קיים פסיכוזות, הכוללות הפרעות כפייתיות, רגשי דכאון, חרדה, היסטריה ועוד וכמו על הפרעות אישיות, כגון פסיכופתיה, כפייתיות, התמכרות ועוד. על הפרעות פסיכוסומטיות. על פסיכוזות, הכוללות הפרעות כפייתיות, רגשי דכאון, חרדה, היסטריה ועוד. על הפרעות אישיות, כגון פסיכופתיה, כפייתיות, התמכרות ועוד. על הפרעות פסיכוסומטיות.
מי שאמר כתב:ישנו אנציקלופדיה באנגלית ושם מפורט כל מחלות הנפש לא עלינו וכל מה שמוגדר שם כמחלת נפש ככה זה אצל כל הפסיכיאטרים לפי הספר ההוא שאיני זוכר כרגע את שמו אין דבר כזה מדות רעות הכל זה מחלות נפש.
מי שאמר כתב:ההנחה של פרויד שיש מודע ויש תת מודע והתת מודע שולט על הבן אדם ולא המודע והשכל מצוץ מן האצבע ואיני בטוח כלל שחז"ל סברו כך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 174 אורחים