ליתן רווח בין הדבקים גם בלימוד ולא רק בתפילה!!

[בנימין עורך]

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טו עמוד ב

תני רב עובדיה קמיה דרבא: ולמדתם - שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה: כגון על לבבך, על לבבכם, בכל לבבך, וכו'.
וכן כתב על זה בארוכה ביסוד ושורש העבודה ח"א שער ג' פרק ב' וכן בח"ב בצוואתו לבניו בפ"ב שם,
ושם הוא מצטט דברי הגמ' הנ"ל ודברי הרמ"א בשו"ע והרמ"א סימן ס"א סעיף כ"ב דגם בלימוד התנ"ך יש להקפיד בזה ולחתך המילים היטב,
וכן מבואר בדבריו שלא רק בתפילה אלא גם בלימוד, ומלשון הזוהר בפרשת פנחס דף רמו. נראה שבכל לימודו לא רק של תנ"ך וז"ל הזוהר מאן דאפיק מלין דצלותין או דאורייתא מפומיה בעי לאפקא לון בהטחנה שלמים ולא בהלעטה חסרים
עד כדי שהוא כותב שם "הנה כבר העיד חסיד אחד ששמע מפי אליהו הנביא ש[i]אריכות הגלות הוא רק בשביל שאינם נזהרים בתפילתם[/i] בקריאת האותיות והנקודות, וגם אני הדל והנבזה מעיד על זה!!
ואני לא מצאתי ולא שמעתי מי שמקפיד בזה בלימוד.
אשמח אם מישהו יוכל לתת לי שבבי מידע בנושא, מדוע בתפילה דבר זה נתקבל יותר ובלימוד פחות, והאם יש מי שמפקיד בזה בלימוד.
והאם יש הבדל בין לימוד גמרא ושאר ד"ת ללימוד תנ"ך, [כי בלשון הרמ"א מבואר רק תנ"ך].


דעתי האישית שיש הבדל בין תפילה ללימוד, כי בתפילה מלבד הענינים בעולמות שבזה, יש בזה גם מצד חיזוק התחושה הפשוטה של דיבור עם מלך בצורה מכובדת, משא"כ בלימוד.

מצפה להערות והצעות.
תודה רבה .

[חכם באשי]

מיהו אותו חסיד ששמע את הדברים מפי אליהו?!
חוששני (ואני כותב זאת בחשש...) שהכוונה לר' אשר לעמלין, שב'חזיונתיו' שפורסמו בקבץ על יד הוא מדבר הרבה בעניין, והוא אומר הדברים כגילוי מפי השכינה. משהו כזה. אבל ר' אשר זה היה מעט 'בעייתי'.

[דניאל]

ואני לא מצאתי ולא שמעתי מי שמקפיד בזה בלימוד.

מה זאת אומרת? הלכת להקשיב לאנשים שלומדים תנ"ך ואף אחד לא מקפיד לדקדק?

[פנימי]

אני לא יודע מה כולם, אבל אני מקפיד על זה גם בשניים מקרא ואחד תרגום.
חוץ מהלימוד הזה אני לא לומד תנ"ך בקול

[בברכה המשולשת]

כל מי שלומד תנ"ך שאי פעם שמעתי מקפיד על זה,

[בנימין עורך]

חברים.
אני שמח לראות שחברי הפורום הם אנשים צדיקים וחסידים גדולים.
אבל לדעתי כולנו יודעים שהמודעות לנושא זה הרבה יותר בנושא תפילה מאשר בלימוד
וגם הסיבה לזה לדעתי מה שכתבתי זה דבר משמעותי מאוד גם אם נומר שאכן גם בלימוד ע״ש להקפיד בזה!

אשמח לשמוע עדות על אדם גדול שמקפיד בזה,
בקריאת שמו"ת אכן יש הרבה אנשים שמקפידים בזה יותר כי מתייחסים לזה כמו קריאת התורה שצריך לקרוא בדיקדוק, אבל בסתם לימוד, לא [לפי מה שאני יודע]
ושוב מה אני שואל מה החילוק שיש בין סוגי לימוד וכו' ....

[בנימין עורך]

התעוררתי לזה שהחלק הדיקדוקי בקריאת המילים נוגע מאוד גם להבנה של הדברים וכפי שמבואר בספרים שמלבד החלק הקבלי שבענין יש כאן דבר נורא פשוט שקריאה נכונה ומדויקת משפיעה הרבה על הבנת הדברים ומימלא ודאי ודאי שנוגע לא מעט גם ללימוד [כמובן שצריך להיות שקוע בדקדוק הנכון ולא בנרווין על הדיקדוק הנכון..... והבן..]

מצאתי כתוב.....
חלק חשוב מאוד בקנין מעלת התורה הוא הדקדוק וההתבוננות בדברי התורה הנלמדים הדקדוק מורה על ההערכה ועל התפיסה כי התורה חשובה ומחייבת וכי אי אפשר לסטות מדבריה ימין או שמאלה

דקדוק נרכש על ידי ההתרכזות והשמיעה למלים המדוייקות של התורה ובין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה ובדברי חז"ל הדקדוק במלות התורה מורה שהאדם משתדל להבין מה בדיוק כיוונה התורה בדבריה ורצונו לעצב את דעתו באמצעות התורה כמו כן הדקדוק בדברי חז"ל והראשונים מראה שהאדם מבקש לדעת מה הם סוברים ולא שרוצה להלביש את דעתו בדבריהם לעומת זאת הלומד תורה שלא בדקדוק מורה על הנטיה להלביש את ההבנה שלו בדברים הנלמדים והבן.

רק מי שזכה לראות את המאמץ הכביר שמשקיעים גדולי ישראל לדקדק בכל תג ותג בתורה יודע פירושו של המושג דקדוק בדברי תורה מה הוא ונציין כאן מה שנכתב על הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל מראשי ישיבת מיר [נכתב על ידי תלמידו הר"ר נ זאבי] ר' נחום זכר כל מילה כי היה לגביו ערך למילה ערך למילה הכתובה וערך למילה הנאמרת בדברי רבותינו אין דיבור אחד לבטלה כן סבר וכך נהג הלכה.

למעשה כאשר למד את דבריהם הוא מלמד אין להסתפק 'ברוח הדברים' במה שמשמע מתוכן צריך לבחון מילה ומילה ורק אז יודעים את אשר נאמר אין אלו דיוקים צריך פשוט לדעת את אשר כתוב, כאשר העירו לו פעם על דקדוקו הרב בדברי הראשונים הנראה לעיתים מופרז מדי הגיב אם עומדת בפני הברירה או שאני אינני יודע לקרוא או שהרשב"א לא ידע לכתוב מעדיף אני לנקוט באפשרות הראשונה.

מה דעתכם על הקשר בין הנושאים ועל תוכן הדברים בעצם.???