רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

[בנימין עורך]

ידועים דברי רש"י שאנו מצווים גם על דברים שנפשו של אדם קצה מהם.
והיינו שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ולכן ציווה גם על דברים שהאדם באופן טבעי לא רוצה אותם וכו'.
וכן מה שמפורסם שאדם מקיים 13 מצוות בכל יהודי שהוא אוהב וכו'
אם יש מי שכתב על זה פעם, אני צריך כמה סיפורים מעניינים ואימרות חכמות סביב זה.
אשמח מאוד לקבל עזרה בזה.
תודה לכם חברים.

[אוצר החכמה]

יש במעלות התורה את הקושיה הלא אם היה נותן להם רק מצווה אחת היה קל יותר וזכות יותר והתשובה על כך.

[אפרקסתא דעניא]

תמללתי פעם שיעור מהרב יעקב מאיר זוננפלד:

כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. זה על המצוות, המלוות את האדם בכל דרכיו. מה זה לוית "חן"?
יש גמ' בחגיגה מעשה ברבי יוחנן ב"ב וראב"ק שהלכו להקביל פני ר' אליעזר וכו' שבת של מי וכו' בפרשת הקהל וכו טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם. אמר להם מרגלית טובה הייתה בידכם וביקשתם לאבדה הימני? כל מאמר חז"ל הוא מרגלית. מה מיוחד כאן? אלא אומר החת"ס הרי בלא"ה היו מביאים אותם, כי האבא והאמא באים, א"כ מצווים אותם באופן מיותר, כדי לתת שכר.

יש כאן הגדרה של כל שכר המצוות. הגמ' אומרת במכות כג: ר' חנניא בו עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות וכו'. מה זה ריבוי? ביחס למה? מאיזה מספר נחשב ריבוי? מי אומר שתרי"ג זה הרבה?
רש"י אומר לזכות את ישראל: לתת להם שכר במה שמונעים עצמם מן העבירות, שלא היה צריך לצוות על כמה מצוות כמו שקצים שנפשו של אדם קצה בהם, וציווה עליהם כדי ליתן שכר.
זה הכוונה להרבות, למרות שבלא"ה לא היו עושים זאת.

יש כאן עניין עמוק. המשגיח מביא תמיד מאמר חז"ל עה"פ אור זרוע לצדיק - הקב"ה זרע עולמו במצוות שעל כל צעד ושעל אדם עושה איזו מצווה. לאן שאתה הולך.
סיפר ר' שלום שבדרון: מעשה שהיה, שפעם רץ עם בנו לבית חולים, ופגש בדרך את ר' אייזיק שר. שאל אותו לאן אתה הולך? אמר לו לבית חולים. אמר לו: הפרה הגדולה לוקחת את הפרה הקטנה לבית חולים. ר' שלום לא הבין מה רע? ענה לו ר"א: הלא אם בהמה הייתה יכולה ללכת לבית חולים גם הייתה לוקחת בנה, כי אוהבת אותו. אין בזה פעולה המיוחדת לבן אדם. שאל ר' שלום: מה הטענה? ענה לו: עליך לחשוב שיש כאן ילד יהודי שחולה ואין מי שיקח אותו לבית חולים, ויש מצוות חסד לקחת אותו לרופא. על ידי התבוננות זו מעלים פעולה טבעית שכל בע"ח היה עושה, לפעולה של מצווה.
יש הרי הלכה שמצוות צריכות כוונה. אם לא מכוון לא יצא ידי חובה. המ"ב פוסק שבדאורייתא מצוות צריכות כוונה. אבל יש הצלה פורתא, אומר החיי אדם, שאם מן הפעולה ניכר שזה נעשה לשם מצווה, הכוונה לא מעכבת. לכן תפילין, שופר וכד' יוצאים בדיעבד. אבל פעולה כזו שאדם לוקח בנו לבי"ח, אם לא יכוון אין כאן מצווה, שהרי גם גוי עושה זאת. א"כ חייב לכוון, ואל"כ מפסיד המצווה.
זו כוונת רש"י. רצה הקב"ה לזכות את ישראל, וא"כ שיעשה לשם מצווה.

אדם נמצא במכולת, ולא גונב. מדוע? כי מפחד מהמשטרה? שיכוון שעושה זאת משום לא תגנוב.
אדם נוסע במונית ומשלם לו, שיכוון שעושה זאת משום ביומו תתן שכרו. לא בגלל שמפחד שהנהג יהרוג אותו.

הרב קופשיץ היה נוסע במונית וכל פעם היה אומר הנני מוכן ומזומן לקיים מ"ע של ביומו תתן שכרו. ביום שנפטר הודיעו הנהגי מוניות בקשר "הרב ביומו תתן שכרו" נפטר. זה קידוש ה' עצום!

אדם חוצה כביש, מסתכל ימינה ושמאלה כדי לא להדרס. גם חתול נזהר בכביש. תכוון לקיים ונשמרת!
אדם הולך להסתפר, נותן הוראות לספר פס באמצע פס בצד. שיכוון ששומר את הפיאות ויקייים מצוות בל תקיפו!

אדם מתלבש. לובש קודם ימין. שיכוון לשם מצווה. השו"ע כולל כל החיים. בלא"ה אנחנו נועלים נעליים, אז הקב"ה מזכה אותנו ואומר לנו איך לעשות זאת. סימן שלם הנהגת בית הכסא. כל צעד ושעל אפשר לאסוף מצוות בלי סוף. יהלומים מתגלגלים ויש רק לאסוף.

מספר הסיפור עם הח"ח והמן. בלי לחשוב אין טעם.

זה אור זרוע לצדיק. החיים מתמלאים באור. זה הפשט בדברי החת"ס. בלא"ה תיקח את הילדים. תעשה את זה בשביל מצווה.

הנשמה היא חלק אלו-ה ממעל. הגוף הוא הכי נמוך. המטרה לקדש את הגוף. להפוך את הארץ לשמים. איך? במעשי מצוות. כמו שפירטנו לעיל, בכל פסיעה ומעשה יש אפשרות לקיים מצווה. כל צורת החיים של יהודי מלאה זכויות, וכך מתקדשים.

זה הפשט לוית חן הם לראשך. זה לא סתם ליווי. הקב"ה דאג שבכל איפה שנלך נוכל לקיים מצוות.

יש פסוקים בתחילת קהלת "הבל הבלים". שאלו את שלמה, הרי הקב"ה אמר הכל טוב מאוד, ושלמה אומר הבל הבלים?! אלא סוף דבר הכל נשמע וגו', מה הפשט? יש סיפור: פעם רבה לימד את הילדים מספרים. כשהגיע לאפס שאלו למה צריך אותו? הרי הוא כלום? ענה: לבד הוא כלום, אבל ליד מישהו הוא מכפיל אותו.
זה סוף דבר הכל נשמע וכו', שכל ההבל הבלים יקבלו משמעות אם את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור. טוב מאוד זה עם מצוות. זה לוית חן. חיים של אור ע"י מחשבה. לוית חן הם לראשך - על ידי המחשבה.

[סגי נהור]

רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לעשותם זכים (כמבואר בספרים שזכות הוא מל' זך). ואם היתה רק מצוה אחת, לא היה בזה זיכוך פנימי של כל אבר ואבר וכל פרט שבאדם. לפיכך הרבה להם תורה ומצוות כנגד תרי"ג אברים וגידים, וכל מצוה ומצוה מכוונת כנגד אבר פרטי, ויש מצוות שבמחשבה ומצוות שבדיבור ושבמעשה, ואזי כל המצוות מזככות ומרוממות את כללות מציאות האדם לכל פרטיו. (ליקוטי שיחות)

[יאיר]

יש גם פירוש שציוה מצוות שברורות והגיוניות גם בלי שיצווה אותן כמו "כיבוד הורים", לא תרצח, לא תגנוב וכו'
(בדומה למה שנכתב בפתיחת האשכול) ובכל זאת ציוה עליהן כדי להרבות במצוות ולזכות את ישראל.

[אמסטרדם]

עיין משך חכמה בפרשתן [בא] עה"פ משכו וקחו לכם - ותמצא נחת!

[יד לפה]

יש בפיהמ"ש להרמב"ם פשט מעניין. (סוף מכות)
ואאל"ט, מובא ב'שולחן שלמה' שהגרש"ז אויערבאך ענה לשואל שהכוונה ב'הרבה להם' היא על ההלכות דוגמת לנעול קודם ימין ולקשור קודם שמאל, שביכו"כ נועל וקושר, וכך נוסף לו מצוות.
(וזכור לי איזה הרצאה מהרב יעקובזון שמספר דבדידיה הווה)

[בברכה המשולשת]

ויעויין בהרחבה בפרקים הראשונים של תפארת ישראל למרנא המהר"ל