מה עדיף תפילת החולה על עצמו או תפילת אחרים עליו?

[בנימין עורך]

בגמ' בעירובין דף כט: ת"ר לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה למות ובקשו חביריו עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו.

ובחדושי אגדות מהרש"א ע"ז
בהרבה מקומות בתלמוד אשכחן דבקשו רחמים על חבריהם ולא קאמר כי הכא מפני שהשעה כו' ויל משום דר"ח שהוזכר הכא היינו ר"ח בן דוסא שהוא בעל המעשה בכ"מ להתפלל על חבריו וקאמר הכא דבקשו חבריו רחמים עליו ולא בקש הוא רחמי שמיא על עצמו וקאמר טעמא מפני שהשעה צריכה לו שיתרפא מחליו ואין בקשתו על עצמו מועלת כבקשת אחרים עליו כדאמרינן אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין וי"ל

וצ"ע איך זה מתאים עם מ"ש במדרש ב"ר והובא בפרש"י עה"ת עה"פ וישמע אלקים את קול הנער בראשית כא יז מכאן שיפה
תפלת החולה מתפלת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל וכן צ"ע הדמיון לאין חבוש מתיר עצמו כו'....

ומעניין לשמוע גם הנהגות בעניין זה.

[מרן המשגיח]

לכאורה כוונת המהרש"א לחלק בין מי שמתפלל שיבריא משום רחמים למי שמתפלל שיבריא מחמת איזה טענה.
דכשמתפלל שיבריא משוםרחמים עדיף טפי תפילת החולה על עצמו שהוא בצרה ומתחנן יותר אבל כשמתפלל שיבריא מחמת איזה טענה כגון הכא שהשעה צריכה לו או כההיא דברכות ששאל ר"ח לר' יוחנן חביבין עליך יסורים ואמר לא הן ולא שכרן בזה לא שייך שיתפלל אדם על עצמו משום אין חבוש מתיר וכו'. ועדיין צריך ביאור.

[בנימין עורך]

יפה.
כיוון מעניין, מיהו יש להעיר דא"כ מה הסיבה שר"ח לא התפלל על עצמו מחמת צרתו.

[מרן המשגיח]

כי הוא גרם לעצמו שאכל בצל

[בנימין עורך]

ולכן מה ?
מי שחטא לא יכול לבקש מאבא רחמים שירפא אותו מחוליו / מחטאו??

לא כך מדבר משגיח....

[בנימין עורך]

וראיתי מביאים בזה ב' תירוצים,
א. בשם החת"ס דלעולם תפילת החולה על עצמו עדיפא אלא דבתלמיד חכם כיון שאין לו בעוה"ז כלום מימלא בקשתו היא לא עבור עצמו אלא עבור תלמידיו וכו' ומימלא נמצא שאין הוא מבקש על עצמו אלא על אחרים, ולכן עדיף שהאחרים יתפללו ועי"ז יהיה תפילת החולה על עצמו.
אבל אצל ישמעאל הוא היה החולה והוא התפלל על עצמו.

מיהו איני ראוי להעיר אבל נראה לי קצת על דרך הדרש: דזה ברור דלמרות היותו ת"ח ברור לי שהיה לו רצון לחיות [ואפשר גם לומר בצורה רוחנית: שרצה לקיים עוד תורה ומצוות...].
ומלבד זאת עדיין אין זה הופך את התלמידים לחולים, ובפשטות במאמר "יפה תפילת החולה על עצמו" משמע מכיון שהוא בחולי ובצרה שלו וכו' ויל"ע.....

עוד שמעתי מתרצים דבאומות העולם עדיפא תפילת החולה על עצמו וכמו שמצינו אצל ישמעאל משא"כ בעמ"י עדיף תפילת אחרים עליו..... מכיון שכולם נשמה אחת,
ועדיין צ"ב א"כ למה לא התפלל על עצמו?

ולי נראה לאמץ מה שכתב "מרן המשגיח" דכשאדם מתפלל על חוליו מתוך הצער באמת יש בזה משמעות גדולה יותר לכאב שהוא חש ולביטוי של הצער בתפילה.
אבל כשהתפילה היא מדין טענה חיצונית, כגון בסוגייתנו שהשעה צריכה לו בזה עדיף תפילת אחרים עליו, ומה גם שבטענה זו שהשעה צריכה לו היינו טענה ובקשה שמגיעה מכח הציבור החיצון לו....

והא דלא הביאה הגמ' דהוא התפלל על עצמו היינו משום דהיה לגמ' מטרה אחרת להבליט את התפילה שביקשו עליו חבריו....

מיהו לכאו' במהרש"א לא כ"כ משמע כך,

[מרן המשגיח]

ולכן מה ?
מי שחטא לא יכול לבקש מאבא רחמים שירפא אותו מחוליו / מחטאו??

לא כך מדבר משגיח....

כנראה שלא למדת מספיק מוסר, אייי איי אייי!

אבל אם אינו מפקח על עצמו ודאי שהקב"ה לא יפקח עליו כי אם הוא אינו חס מי יחוס עליו וכו'

[אוצר החכמה]

אפשר לבאר בפשיטות שמחמת שהיה חולה לא היה יכול להתפלל על עצמו.

[רחמים]

נראה לי לבאר:
שלרוב בני אדם ה' שולח מחלה כדי שיתעוררו וישובו בתשובה, ואז באמת תפילת עצמו מתקבלת יותר שהרי בכך מתקיימת התכלית שבשבילה נשלח החולי, שכאשר הוא מתפלל הוא מתקרב לבורא עולם.
אבל כאשר מדובר בצדיק גמור כמו ר' חנינא שאצלו החולי הוא יסורין של אהבה, אז ביסורין של אהבה כבר נאמר במסכת ברכות שאין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים, והביאור הוא שיסורין של אהבה נגרמים משמים, ולא ע''י האדם עצמו בגלל חטאיו, ולכן ר' חנינא נחשב חבוש ע''י אחרים ואין חבוש מתיר עצמו, ולכן צריך שיבואו אחרים ויתירו אותו ע''י תפילתם, ובפרט שיסורין של אהבה הבאים על צדיקים לרוב באים לצורך הדור לכפר עליהם, ואם הם מתפללים ומתחזקים הרי שבזה מגיעים לתכלית וכבר אין צורך ביסורים, ולכן תפילתם מועילה יותר מתפילת החולה.

[בנימין עורך]

אפשר לבאר בפשיטות שמחמת שהיה חולה לא היה יכול להתפלל על עצמו.

המהרש"א לא הבין כמוך...

מה התירוץ על הסתירה בעצם. בין האימרות האם חבוש מתיר עצמו או לא, ומאידך יפה תפילת החולה על עצמו.

[גם זה יעבור]

זכור לי שמפרשי רש"י - הרא"ם (המזרחי), והגור אריה, שואלים זאת, ומתרצים בשני אופנים.
אך אינם תח"י כעת.

[תיקונים]

התירוץ הפשוט הוא שתפלת החולה קודמת להתקבל ומה שאמרו שהוא עומד כנגדה ומתפלל והיא כנגדו ועוד כהנה, הכוונה שלא היה להם את הריכוז וכבר היו בגדר חולה שאינו יכול להתרכז.