נדב כתב:ברמב"ם (פ"א מהל' ציצית הלכה ז) לא מוזכר הקשר בציצית. ראיתי בפסקי מהרי"ץ בהערה שהתימנים נוהגים לעשות קשר כפול כמו שכתוב בשו"ע, לכל הפחות בין הבגד לבין כל החוליות. אבל בתכלאל לא מוזכר קשר זה.
האם אפשר שלפי ההלכה יספיקו החוליות בעצמם במקום קשר כיון שהם עשויות באופן המחזיק את עצמו
חקר כתב:מצורף קטע מתוך 'שיעורי הלכה ומנהג' העוסק בענין זה.
נדב כתב:התימנים מפרשים מה שכתוב ברמב"ם וקושר, לא שקושר ארבע חוטים על ארבע חוטים כמו שכתוב בשו"ע. אלא שעצם החוליה קושרת את עצמה, כי החוט הכורך אינו כורך כריכה פשוטה כמנהג האשכנזים או כמנהג הספרדים, אלא כריכה שעשויה באיזה מעשה אומנות ומחזיקה את עצמה. וזה נראה לי גם הפשט הנכון ברמב"ם, כי הקשר העליון צריך להיות או לפני כל החוליות או אחרי כל החוליות, אבל לא שיהיה רק בין חוליה לחוליה, לכן משמעות הרמב"ם שגמר כריכת החוליה הוא עצמו הקשר. מ"מ אם מישהו ירצה להתווכח ולומר שלא זה הפשט ברמב"ם, לא אבוא כאן להתווכח אתו.
החקירה שלי היא רק, האם כל הפוסקים מסכימים שקשר כזה שחוט הכריכה לבדו נקשר על שאר החוטים הוא קשר מספיק מעיקר הדין, ומה שנהגו לקשור ארבע חוטים על ארבע חוטים, הוא על פי כל מיני סודות ורמזים או שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים (כמו שאני איני בקי בזה וצריך אני לעשות לי רב תימני שילמדני), או שאינם רוצים לשנות מהמנהג שנהגו במקומותיהם. או דסבירא להו - שהקשר הזה שרק חוט הכורך קשור על שבעת החוטים אינו קשר כלל מעיקר הדין, ואם יש בזה ראיות לכאן ולכאן.
איש רגיל כתב:המאמר לא עוסק בזה כיון שאין כזה רמב"ם ואין כזה מנהג שלא לקשור. המאמר עוסק במיקום הקשר ובמנין התכיפות וכד'.
איש רגיל כתב:ולשאלתך בדעת שאר הפוסקים, הם לא מסכימים לפירוש התימני בדעת הרמב"ם, ובודאי שלא הסכימו כן להלכה, תלמד היטב טור שו"ע ונו"כ בסימן יא סעיף יד, ותראה אם סברו כן מעיקר הדין, או פסקו כן משום שלא רצו לשנות את המנהג או משום שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים.
איש רגיל כתב:נדב כתב:התימנים מפרשים מה שכתוב ברמב"ם וקושר, לא שקושר ארבע חוטים על ארבע חוטים כמו שכתוב בשו"ע. אלא שעצם החוליה קושרת את עצמה, כי החוט הכורך אינו כורך כריכה פשוטה כמנהג האשכנזים או כמנהג הספרדים, אלא כריכה שעשויה באיזה מעשה אומנות ומחזיקה את עצמה. וזה נראה לי גם הפשט הנכון ברמב"ם, כי הקשר העליון צריך להיות או לפני כל החוליות או אחרי כל החוליות, אבל לא שיהיה רק בין חוליה לחוליה, לכן משמעות הרמב"ם שגמר כריכת החוליה הוא עצמו הקשר. מ"מ אם מישהו ירצה להתווכח ולומר שלא זה הפשט ברמב"ם, לא אבוא כאן להתווכח אתו.
החקירה שלי היא רק, האם כל הפוסקים מסכימים שקשר כזה שחוט הכריכה לבדו נקשר על שאר החוטים הוא קשר מספיק מעיקר הדין, ומה שנהגו לקשור ארבע חוטים על ארבע חוטים, הוא על פי כל מיני סודות ורמזים או שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים (כמו שאני איני בקי בזה וצריך אני לעשות לי רב תימני שילמדני), או שאינם רוצים לשנות מהמנהג שנהגו במקומותיהם. או דסבירא להו - שהקשר הזה שרק חוט הכורך קשור על שבעת החוטים אינו קשר כלל מעיקר הדין, ואם יש בזה ראיות לכאן ולכאן.
זה לא הפשט הפשוט בדברי הרמב"ם "ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר", וגם הב"י (סי' יא) פירש אחרת בדעת הרמב"ם. אך זכותך שלא להתווכח. מ"מ קביעתך לעיל "ברמב"ם (פ"א מהל' ציצית הלכה ז) לא מוזכר הקשר בציצית" היא טעות במקרה הטוב.
ולשאלתך בדעת שאר הפוסקים, הם לא מסכימים לפירוש התימני בדעת הרמב"ם, ובודאי שלא הסכימו כן להלכה, תלמד היטב טור שו"ע ונו"כ בסימן יא סעיף יד, ותראה אם סברו כן מעיקר הדין, או פסקו כן משום שלא רצו לשנות את המנהג או משום שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים.
שמואל אריאל כתב:איש רגיל כתב:נדב כתב:התימנים מפרשים מה שכתוב ברמב"ם וקושר, לא שקושר ארבע חוטים על ארבע חוטים כמו שכתוב בשו"ע. אלא שעצם החוליה קושרת את עצמה, כי החוט הכורך אינו כורך כריכה פשוטה כמנהג האשכנזים או כמנהג הספרדים, אלא כריכה שעשויה באיזה מעשה אומנות ומחזיקה את עצמה. וזה נראה לי גם הפשט הנכון ברמב"ם, כי הקשר העליון צריך להיות או לפני כל החוליות או אחרי כל החוליות, אבל לא שיהיה רק בין חוליה לחוליה, לכן משמעות הרמב"ם שגמר כריכת החוליה הוא עצמו הקשר. מ"מ אם מישהו ירצה להתווכח ולומר שלא זה הפשט ברמב"ם, לא אבוא כאן להתווכח אתו.
החקירה שלי היא רק, האם כל הפוסקים מסכימים שקשר כזה שחוט הכריכה לבדו נקשר על שאר החוטים הוא קשר מספיק מעיקר הדין, ומה שנהגו לקשור ארבע חוטים על ארבע חוטים, הוא על פי כל מיני סודות ורמזים או שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים (כמו שאני איני בקי בזה וצריך אני לעשות לי רב תימני שילמדני), או שאינם רוצים לשנות מהמנהג שנהגו במקומותיהם. או דסבירא להו - שהקשר הזה שרק חוט הכורך קשור על שבעת החוטים אינו קשר כלל מעיקר הדין, ואם יש בזה ראיות לכאן ולכאן.
זה לא הפשט הפשוט בדברי הרמב"ם "ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר", וגם הב"י (סי' יא) פירש אחרת בדעת הרמב"ם. אך זכותך שלא להתווכח. מ"מ קביעתך לעיל "ברמב"ם (פ"א מהל' ציצית הלכה ז) לא מוזכר הקשר בציצית" היא טעות במקרה הטוב.
ולשאלתך בדעת שאר הפוסקים, הם לא מסכימים לפירוש התימני בדעת הרמב"ם, ובודאי שלא הסכימו כן להלכה, תלמד היטב טור שו"ע ונו"כ בסימן יא סעיף יד, ותראה אם סברו כן מעיקר הדין, או פסקו כן משום שלא רצו לשנות את המנהג או משום שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים.
הגעתי כעת לשירשור זה. יעויין לשון הרמב"ם בתשובה, שבה נראה ברור כמנהג התימנים, שאין קשר בנוסף על החוליה, אלא החוליה עצמה יוצרת את הקשר:
שו"ת הרמב"ם סימן קלח
השאלה העשרים שאלה איך עשיית הציצית, האם חוליות כמו שאמר התלמוד הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה או (האם) הן כריכות, כמו שעושים הזקנים וכמו שנמצא כתוב למקצת הגאונים ורבי' האיי ורבי' חננאל ג"כ סוברים (שעושים) כריכות.
התשובה אלו הכריכות לא עשינון מעולם ולא נעשה אותן ולא נאמין בהן אלא אנו סומכין על מה שאמר התלמוד והוא, שנכרוך שלש כריכות ונעשה הכריכה השלישית קשירה ויהיה הכל לחוליא אחת ונרחיק קצת ונכרוך שלש בקשירה ונרחיק קצת ונכרוך כך, עד שנעשה שבע חוליות כל חוליא שלש כריכות, ויהיה בין כל חוליא וחוליא מרחק קטן.
ספרים וועלט כתב:שמואל אריאל כתב:איש רגיל כתב:נדב כתב:התימנים מפרשים מה שכתוב ברמב"ם וקושר, לא שקושר ארבע חוטים על ארבע חוטים כמו שכתוב בשו"ע. אלא שעצם החוליה קושרת את עצמה, כי החוט הכורך אינו כורך כריכה פשוטה כמנהג האשכנזים או כמנהג הספרדים, אלא כריכה שעשויה באיזה מעשה אומנות ומחזיקה את עצמה. וזה נראה לי גם הפשט הנכון ברמב"ם, כי הקשר העליון צריך להיות או לפני כל החוליות או אחרי כל החוליות, אבל לא שיהיה רק בין חוליה לחוליה, לכן משמעות הרמב"ם שגמר כריכת החוליה הוא עצמו הקשר. מ"מ אם מישהו ירצה להתווכח ולומר שלא זה הפשט ברמב"ם, לא אבוא כאן להתווכח אתו.
החקירה שלי היא רק, האם כל הפוסקים מסכימים שקשר כזה שחוט הכריכה לבדו נקשר על שאר החוטים הוא קשר מספיק מעיקר הדין, ומה שנהגו לקשור ארבע חוטים על ארבע חוטים, הוא על פי כל מיני סודות ורמזים או שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים (כמו שאני איני בקי בזה וצריך אני לעשות לי רב תימני שילמדני), או שאינם רוצים לשנות מהמנהג שנהגו במקומותיהם. או דסבירא להו - שהקשר הזה שרק חוט הכורך קשור על שבעת החוטים אינו קשר כלל מעיקר הדין, ואם יש בזה ראיות לכאן ולכאן.
זה לא הפשט הפשוט בדברי הרמב"ם "ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר", וגם הב"י (סי' יא) פירש אחרת בדעת הרמב"ם. אך זכותך שלא להתווכח. מ"מ קביעתך לעיל "ברמב"ם (פ"א מהל' ציצית הלכה ז) לא מוזכר הקשר בציצית" היא טעות במקרה הטוב.
ולשאלתך בדעת שאר הפוסקים, הם לא מסכימים לפירוש התימני בדעת הרמב"ם, ובודאי שלא הסכימו כן להלכה, תלמד היטב טור שו"ע ונו"כ בסימן יא סעיף יד, ותראה אם סברו כן מעיקר הדין, או פסקו כן משום שלא רצו לשנות את המנהג או משום שאינם בקיאים לקשור כמו התימנים.
הגעתי כעת לשירשור זה. יעויין לשון הרמב"ם בתשובה, שבה נראה ברור כמנהג התימנים, שאין קשר בנוסף על החוליה, אלא החוליה עצמה יוצרת את הקשר:
שו"ת הרמב"ם סימן קלח
השאלה העשרים שאלה איך עשיית הציצית, האם חוליות כמו שאמר התלמוד הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה או (האם) הן כריכות, כמו שעושים הזקנים וכמו שנמצא כתוב למקצת הגאונים ורבי' האיי ורבי' חננאל ג"כ סוברים (שעושים) כריכות.
התשובה אלו הכריכות לא עשינון מעולם ולא נעשה אותן ולא נאמין בהן אלא אנו סומכין על מה שאמר התלמוד והוא, שנכרוך שלש כריכות ונעשה הכריכה השלישית קשירה ויהיה הכל לחוליא אחת ונרחיק קצת ונכרוך שלש בקשירה ונרחיק קצת ונכרוך כך, עד שנעשה שבע חוליות כל חוליא שלש כריכות, ויהיה בין כל חוליא וחוליא מרחק קטן.
אז מהי דעת התלמוד? מה עשו הזקנים וכן נמצא כתוב על שם רה"ג ור"ח? ומה הכריע הרמב"ם? אני מבולבל.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 97 אורחים