כתב מהר"ם אלאשקר בתשו' סימן נ"ד וז"ל ומה שא"ל רבך בשם כמה"'ר יוסף קולון ז"ל דאף בפוסקים איכא למימר הכי דהלכה כבתראי וכו' ואני תמה אם דברים כאלויצאו מפי הרב ז"ל וכמה הפריז על מידותיו אם אמר ד"ז וכבר כתבנו דאפי' א' כנגד א' אין הולכין אלא אחר הגדול וכ"ש דבהיותו ראשון דקמאי עדיפי כדאמרן וכו' ע"ש
ובסוף התשובה כתב וז"ל אלא דמ"מ היכא דאשכחן לאחרונים מכריעין בין הראשונים הולכין אחר הכרעתן עכ"ל [והביאו בג"פ כלל ג'].
והנה כן דרך הפסיקה מעולם, וזהו הרי הדרך שדרכו לנו מרן הבית יוסף וכל הבאים אחריו שערכו לנו שלחן בהכרעות בדברי הראשונים, וכן דרכה של תורה גם במחלוקות שנחלקו הם שבאו אחרונים מהם והכריעו בדבריהם וע"ז נתייסד ספר משנה ברורה ולאורו הולכים בית ישראל. וכך תהא ממשכת מסורת הדורות לעולמי עד.
אלא שראוי להבין על מה הוטבעו אדניה של דרך זו, כי הנה אם דרך משל נחלקו רשב"א ורא"ש בדין מדיני התורה ובא הש"ך והכריע בינותיהם כרשב"א, הרי גם אם הועילה הכרעה זו לש"ך גופו ולתלמידיו ובני עירו, הרי מ"מ היום גם אם תלמידי הש"ך ושותים את הוראותיו הרי כל שכן שאנו וגם הוא תלמידי הרא"ש, וא"כ סוף כל סוף אין בידינו אלא דעת הרא"ש נגד דעת הרשב"א וש"ך, והרי הש"ך מסייע שאין בו ממש לרשב"א כי מתלמידי תלמידיו הוא, וא"כ כיצד נסמוך אנו על הכרעת הש"ך בזה.
גם מצאתי מפורש כסברתי בתו' ב"ק דף קט"ז לגבי דברי הגמ' אין הכרעה שלישית מכרעת שפירשו דהיינו של דור שלישי שהוא תלמיד להם ואין הכרעת תלמיד הכרעה בין תנאים קודמים, וצ"ב.