הגמ' בעירובין דף קד. אמר רבא לא אסרו אלא קול של שיר.
והנה יש לשאול לענין המוזיקה הוואקלית שיש בימינו האם מגדירים אותה כמוזיקה של כלי שיר או לא
דודאי שאין היא שוות ערך למוזיקה רגילה, אך מ"מ ודאי שכן היא מיועדת לשיר ולא סתם רעשי רקע.
וזה נוגע גם להלכות שבת, האם עובר עליו משום השמעות קול. [אלא שסיבת האיסור שמא יבוא לתקן כלי שיר וכאן לא שייך].
וכן לענין ימי העומר וימי בין המצרים, האם מותר לשמוע בימים אלו מוזיקה וואקלית,
וכן לענין קול באשה ערווה, שלא נאסר רק קול של שירה ולא סתם דיבור ויש לדון איך מתייחסים לדין זה.
[כמובן שהשאלה נוגעת רק לגדרים היבשים של האיסור, ולא לטעם הדבר, כי ברור דכיון שיש להצטער בימי בין המצרים, ולכן לא ראוי לשמוע, השאלה רק האם זה נכלל בגדרי האיסור, וכן לענין קול באשה ערווה, דאם זה מביא הרהור אסור].