כתב בסמ"ג בביאור מצוות אהבת ה' וזה לשונו
אבל המעלה הטובה והעליונה בעבודת ה' היא הכתובה אצל יחוד שמו ואהבת לעבוד את הבורא שלא ע"מ לקבל פרס ויחשוב בליבו הטובות שעשה לו הקב"ה כבר שבראו מטיפה סרוחה [וכאן מאריך הסמ"ג רבות בטובות הי"ת עם ברואיו] והיאך יוכל אדם הנבזה והנכאה לעשות מצות כל כך שיוכל לגמול הטובות שעשה הקב"ה עמו כבר עכ"ל
ודבריו מופלאים מאד שהרי עבודת ה' היא ערך בפני עצמו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם משום שהוא אלוקים דהיינו מחויב המציאות, ולא משום הכרת הטוב שהוא ערך אנושי ששייך בכל אדם שעשה לו טובה אלא שבהקב"ה שייך הרבה יותר בלא השוואה, מכל מקום אין זה ערך של עבודת ה' מפני שהוא ה' אלא מפני איזה סיבה היסטורית וכמובן שאי"ז עבודת ה' לשם שמים.
האמת שתמיהה זו שייכת גם על דברי חובות הלבבות שאף הוא מאריך בענינים אלו, אלא שמ"מ אף הוא בשער י' כתב וז"ל ויש שתהיה אהבתינו בו לעצמו ולכבודו לגדלו ולרוממו וזאת היא האהבה הזכה באלהים יתברך עכ"ל.