בתחילת בואי ללמוד נושא חשוב ויסודי זה - פניתי לרבותינו הראשונים .
א. והרי דברי הרמב"ן המפורסמים ( סוף פר' בא )
"ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלקיו "
ושנה דבריו בפר' האזינו (דברים ל"ב,כ"ו )
"השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו "
ב. המאירי ( מכות כד . )
כל המצות פונות אל תכלית אחת והוא התכלית שראוי לכל משכיל להדריך עליו כל פעולותיו והוא הכונה לעבודת השם והוא שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שדרשו בכאן על כלל המצות בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה
אשמח אם מי מכם יעמידני בקרן אורה לבאר כוונתו .
ג. הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי פרק נ"א )
ודע שמעשה העבודות האלו כולם, כקריאת התורה, והתפלה, ועשות שאר המצות, אין תכלית כונתם רק להתלמד ולהתעסק במצות הש"י ולהפנות מעסקי העולם, וכאלו אתה התעסקת בו יתעלה ובטלת מכל דבר זולתו
האם הרמב"ם והמאירי כיוונו לדבר אחד ?
ד. דרשות הר"ן (דרוש שביעי )
"העולה מכל זה, שיראת השם יתברך, כונת בריאת העולם ויסוד התורה "
לכאורה מח' ראשונים .
אשמח לקבל עוד חומר בנושא