חי נושא את עצמו לענין שבת ולענין אשה בימי נידתה

[בנימין עורך]

לענין שבת, חי נושא את עצמו הופך את האיסור לאיסור דרבנן.
משא"כ לענין אשה בימי נידה אנו אומרים דבתינוק שנושא את עצמו מותר לה להעביר מיד ליד כיון שחי נושא את עצמו,
ולכאו' מדוע לענין שבת זה נשאר איסור דרבנן ולענין נידה מותר לגמרי?

[צולניק]

בנדה יש שהתירו לא משום שחי נושא א"ע אלא משום שהילד הולך מאליו.

[ארי]

בנדה יש שהתירו לא משום שחי נושא א"ע אלא משום שהילד הולך מאליו.

הרשב"ץ בתשובותיו כותב הטעם דחי נושא את עצמו.

[ארי]

לענין שבת, חי נושא את עצמו הופך את האיסור לאיסור דרבנן.
משא"כ לענין אשה בימי נידה אנו אומרים דבתינוק שנושא את עצמו מותר לה להעביר מיד ליד כיון שחי נושא את עצמו,
ולכאו' מדוע לענין שבת זה נשאר איסור דרבנן ולענין נידה מותר לגמרי?

מותר?
צ"ל יש מתירין, דהרי בשבט הלוי אוסר.

[בברכה המשולשת]

עצם איסור ההעברה בנדה אינו מדאורייתא

[שמח]

לשון הפתחי תשובה יו"ד סי' קצ"ה סק"ג:
"ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' נ"ח ובסי' ר"ל שכתב דמותר ליטול מידה התינוק משום דחי נושא את עצמו והיא אינה עושה כלום אלא התינוק עצמו הוא יוצא מחיק אמו ובא אל אביו ע"ש. ונראה דאם התינוק קטן או חולה או כפות אסור דאז לא שייך לומר חי נושא את עצמו כמ"ש המג"א בסי' ש"ח ס"ק ע' וע"א ע"ש".

[איש רגיל]

לענין שבת, חי נושא את עצמו הופך את האיסור לאיסור דרבנן.
משא"כ לענין אשה בימי נידה אנו אומרים דבתינוק שנושא את עצמו מותר לה להעביר מיד ליד כיון שחי נושא את עצמו,
ולכאו' מדוע לענין שבת זה נשאר איסור דרבנן ולענין נידה מותר לגמרי?

מותר?
צ"ל יש מתירין, דהרי בשבט הלוי אוסר.

רק השבט הלוי אוסר?
ראיתי בעבר תשובה מאחד מהאחרונים בדבר אשה שלא סיפרה לבעלה להיא נדה בכדי שלא תפסיד את הקוואטער.
וגם בדבריו היה פשוט הדבר לאיסור.

[מה שנכון נכון]

ז"ל שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן צב

אשר שאל כבודו בענין אם מותר לסמוך על היתר התשב"ץ שבפ"ת יו"ד סי' קצ"ה ס"ק ג' לקחת התינוק מידה לידו בימי נדתה משום דחי נושא את עצמו, בעניותי נראה דאין לסמוך ע"ז, ולא טוב עשה הפ"ת שהעתיקו, דז"ל התשב"ץ ח"ג סי' נ"ח, וליטול מידה התינוק נראה שמותר דחי נושא את עצמו, ולהשליך מידו לידה מותר שלא אסרו אלא על ידי חבור בהושטה עכ"ל, ובתשב"ץ ח"ג סי' ר"ל כ' אלא שיש להקל ליטל התינוק מידה משום דהחי נושא את עצמו כדאיתא שבת צ"ד וקמ"ד והיא אינה עושה כלום אלא התינוק עצמו הוא יוצא מחיק אמו ובא אל חיק אביו, הנה בתשובה ראשונה מדתלה לה בדין חי נושא את עצמו משמע דכל היכא דיש דין חי נושא את עצמו דהיינו תינוק שיכול עכ"פ לילך ברגליו [אף דדעת התוס' שבת ק"ל ע"א דמעיקר הדין אף בקטן ביותר חי נושא את עצמו, מכ"מ דעת הרבה ראשונים הרמב"ן הרז"ה הר"ן דקטן שאינו נוטל אחת ומניח אחת אין בו דין חי נושא את עצמו מן התורה וכמבואר בביאור הלכה סי' ש"ח] אף שעכשיו אינו הולך מעצמו אלא האב נוטל בכחו מחיק אמו מותר דבכה"ג אמרו בדיני שבת דחי נושא את עצמו.
איברא מלשון תשובה השני' דהתינוק עצמו יוצא מחיק אמו ובא אל חיק אביו, משמע דאין זה דין חי נושא עצמו בלבד אלא עיקר התירו כיון דמעצמו יוצא, ואלו ברישא מדמה לה לדין המבואר בשבת בפרק נוטל דהאב נושא את התינוק ואין התינוק עושה כלום והפטור רק משום דין דחי נושא עצמו, ויהי' איך שיהי' נראה דהתשב"ץ עצמו לשיטתו בזה שכ' בסי' נ"ח דלהשליך מידו לידה מותר שלא אסרו אלא ע"י חבור בהושטה, אבל לדידן דקיי"ל דע"י זריקה מידה לידו נמי אסור, לא גרע הושטת תינוק עם כל סברות המקילים מזריקה דאסורה. שוב הראו לי מש"כ בברכי יוסף סי' קצ"ה בענין זה והנלענ"ד כתבתי.

לענ"ד מש"כ התשב"ץ חי נושא את עצמו הוא לשון מליצה ורק לדוגמא בעלמא הביאו, ועיקר ההיתר לפי שאין הבעל והאשה מושיטים זל"ז כלום והתינוק עובר מעצמו מאחד לשני, ול"ד כלל לזריקה שבא מכוחם.
וז"ל התשב"ץ חלק ג סימן נח אסור להושיט דבר מידו לידה. ובגמ' בפ' אע"פ משמע דוקא מידי דאכילה אבל רש"י ז"ל הי' נזהר אפי' להושיט לה מפתח וכן נהגו. וליטול מידה התינוק נראה שמותר דחי נושא את עצמו. ולהשליך מידו לידה מותר שלא אסרו אלא על ידי חבור בהושטה. עכ"ל.
ומלשונו נראה שהיתר תינוק אינו בנוי על היתר זריקה ודלא כמו שר"ל בשבה"ל. וסוכ"ס בגמרא לא נתפרש איסור זה, והתשב"ץ והברכ"י והפ"ת מקילין.