תירץ החזו"א בסברא למדנית שאי אפשר לבסס ע"ז עדות אלא שהוסיף בסוף וזה לשונו
ואין זה תימה, שכל הנהגת העולם עפ"י השגחתו יתברך ויסבבו הסיבות עפ"י אופן שיהיה האמת במשפטנו תמיד כשנשמור משפטי התורה
והרי דבריו לפניכם
והנה סברא זו שהדין יסובב את המציאות כפי רצון החכמים ולכן מותר לא שמענו מעולם, ולא דמי לעיבור השנה של חז"ל שגורם חזרת בתולים, שכאן כתב החזו"א שזה עצמו הטעם לכשרות העד הראשון כי אנחנו סומכים על הקב"ה שיגרום שלא יתעוות הדין.
הדבר מזכיר לי מה שראיתי בא' מספרי הר' מיכאל אברהם שהקשה על החקירה הישיבתית אם חזקה היא הנהגה או הכרעה, מה שייך הכרעה והרי הצדדים שקולים, ותירץ שאנחנו סומכים על הקב"ה שיעשה כפי פסק החזקה.....