נשבע בשמש

[סכינא חריפא]

כתב הרמב"ם פי"ב מהלכות שבועות וז"ל

מי שנשבע בשמים ובארץ ובשמש וכיוצא בהן אע"פ שאין כוונתו אלא למי שבראם אין זו שבועה. וכן הנשבע בנביא מן הנביאים או בכתב מכתבי הקדש אע"פ שאין כוונתו אלא למי ששלח נביא זה או למי שצוה בכתב זה אין זו שבועה. ואע"פ שאין אלו שבועות מאיימין עליהן ומלמדין את העם שלא ינהגו קלות ראש בכך ומראין בעיניהם שזו שבועה. ופותחין להם פתח ומתירין להם

וצ"ע שהרי שמש הוא עבודה זרה וילקה כדין נשבע בע"ז, וק"ו ששבועתו אין בה ממש?

[הוה אמינא]

חס ושלום לומר על השמש שהיא ע"ז.
למרות שיש עכו"ם שעובדים לה, היא לא חפצא של ע"ז.
וכי אסור ליהנות מהשמש?
צורת פסל של שמש נאסרה, כי זה שמשי מעלה, וכך עושים העכו"ם שעובדים לשמש. צורת פסל של שמש היא חפצא של ע"ז ולא שמש עצמה.

[אפרקסתא דעניא]

לא ההרים אלוהיהם.