חשבונות רבים כתב:מה זה שייך לדיני לשוה"ר? לכאורה מבואר כאן שאי מהימן לרבו כבי תרי הוא יכול לסמוך עליו אף בדבר שצריך תרי.
אמנם הא גופא יל"ע למה צריך ב' עדים בשביל לשנוא מישהו ולא סגי בחד ככל איסורים שבתורה (שמא י"ל דחשיב כממון).
משום ששם הנידון לא כלפי דבר שצריך בו ב' עדים אלא על תורת ידיעה גופה, ומ"מ חד לא מהימן כיוון דלא יקום ע"א באיש והיינו להכפיש את חבירו, אבל מ"מ אין כאן דבר שנמסר מצ"ע רק לעדות, ועיין בחפץ חיים שנסתפק לענין מסל"ת אי נאמן.
ועיין עוד בבאר מים חיים כלל ז' סק"כ שכ' דקים ליה כבי תרי מהני רק לשנאותו ולא לענין לגדף אותו וכ"ש להפסיד ממון [אך הביא לזה ראיה ממהרי"ק לגבי להפסיד מאשה כתובתה ע"י דק"ל כבי תרי שזינתה, ולא נהירא הקשר דשאני התם שלב"ד לא קים ליה שאסורה ורק לבעל וצ"ע]
ולדברי אביאסף
אביאסף כתב:דברי הגרא"ו בענין נאמנות נביא מפורסמים אבל כבר נודע שנחלקו בזה הראשונים, שבמאירי כתובות ט' ע"א פשיטא ליה דנביא נאמן אפילו במקום שצריך ב' עדים כשרים (לאסור אשה על בעלה בעדות טומאה בלא קינוי וסתירה) אבל הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ו מסנהדרין כתב דנבואה אינה כעדות (עכ"פ לענין מיתה). יש עוד ראשונים שדברו בזה אבל זה מה שעומד כעת בזכרוני יבואו המוסיפים ויוסיפו.
גם נודעה ראיית הגר"ג נדל ז"ל דנבואה כעדות מסנהדרין פ"ט ב' מאן מתרי ביה אמר אביי חברי נביאי עיי"ש (ומבואר דגם לענין מיתה חשיב עדות).
מה שהביא מהמאירי ל"ש כלל דהתם הוא לאסור היתר ולא להתיר איסור
ולענין ראיית הגרג"נ אשנה פרק זה בעזה"י