רשב"ם מסכת פסחים דף קו עמוד ב:
נטל ידיו לא יקדש- אלא אחר יקדש והוא יצא ידי חובתו בשמיעה ושתיה , דאין כאן היסח הדעת מאחר שהוא עצמו אינו מברך, אבל הוא עצמו לא יקדש אם נטל ידיו כדי שיאכל על סמך נטילה דלפני קידוש, דקידוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת.
מה כונתו במילה "ושתיה"?
האם: יוצא יד"ח מהמקדש, ואז צריך להדחק מדוע צריך להוציאו יד"ח בשתיה [בפשטות אין שליחות בזה, וגם א"צ להוציא יד"ח את השומעים מפני שהוא רק מפני כבוד הכוס שתישתה, ראה רש"י עירובין מ, ב ד"ה ליתביה לינוקא]
או שהוא בעצמו [מי שנטל] יכול לשתות ואין בכך היסח הדעת כיון שאינו מדבר?