הצילו !ההרגשה שתקופת חורבן בית השני חוזרת על עצמה בימים אלו

[מבקש תורה]

השנאה הגיעה לשיא השיאים, כל צד שמח בנפילת חבירו, מדקדקים במצוות, אבל השיח של שנאת חינם שולט בכל מקום, זה השיח, ע"ז מדברים בכולל, בבית הכנסת ובישיבות ובת"ת ובבתי ספר, וכבר זעק רב קהילה בירושלים א"כ איך אתם חושבים שהמשיח יבוא בצורה כזו?.
אני חושב אולי רעיון שכל צד ידון את הצד שכנגדו (שטועה לפי דעתו) לכף זכות, דהיינו שודאי אינני חושד בחברי שרק עד אתמול היה ידידי שהוא רשע בן בליעל שבמזיד עושה מה שעושה, (שאסור לדעתי בתכלית האיסור) אלא עושה זאת בשוגג מחמת אלף ואחת סיבות (שאין כאן מקום לפורטם), ואם נעשה שכך כל אחד יחשוב על הצד שנגדו, אולי נגרום שהקב"ה ידון אותנו ג"כ לכף זכות, וישלח לנו במהרה את משיח צדקנו- אשמח לקבל על כך תגובות.

רש"ר הירש פרשת קדושים
לא - תשנא את - אחיך בלבבך. ההנחה היא, שהתנהגות אחינו כלפינו יש בה כדי לעורר שנאה בלבנו. "שנא"= "סנה" (השווה פי' בראשית לז, ד); השונא מבקש לעשות מעשה קוץ; הוא דוחה את חברו ומרחיקו מעליו; קיומו נראה לו כמעכב את הצלחתו; והוא מבקש להרחיקו ולנוונו - עד כדי ביטול עצם קיומו. אין זה אלא רגש טבעי - בלב שלא זכה לעידונה של תורה; אך אל יעלה רגש זה על ליבנו. אפילו רבות הן הרעות שעשה לנו אחינו; ומששכח את חובתו כלפי שלומנו, שוב אין הוא ראוי להיקרא בשם "רֵעַ"; ומשהתנכר לזכויותינו, אף הוא קיפח את הזכות להיות "עמית" - להיות שווה בזכויותיו; אך שם אחד לא יאבד הימנו עולמית; לעולם הוא "אחינו"; שהרי כולנו בנים למקום, ואף הוא "מאוחה" עמנו בה'; אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו; ולמען האב האחד - שעדיין קורא לו בנו, ומקום שמר לו בנוויהו ובליבו - למענו אל תעלה שנאה על ליבנו.
אולם יש צורך נוסף באזהרת "לא - תשנא". כי הלב המסור לרחשיו הטבעיים מכיר אף שנאת חינם; ואזהרת "לא - תשנא" בניסוחה הכללי מתייחסת גם לאותה שנאה. ואכן שנאת חנם שכיחה בלב הדיוטות. דַיָם לאלה, שאח מתחרה איתם ב"מלחמת הקיום" - שהיא תוכן החיים מכּינים ועד ראמים, על - פי השקפת העולם המודרנית; ואף - על - פי שהוא נאבק באמצעים כשרים, הרי הוא שואף יחד עמם לאותה מטרה; בחריצות ובכשרון הוא מאיים לעלות עליהם; ועל - כל - פנים הוא מאלצם למאמצים יתירים, שהרי אין הם רצים יחידים בזירה. דַיָם בכל אלה כדי לראות בו אדם הראוי לשנאה; שהרי הוא המעכב את שלומם; והם מצפים להרחקתו ולאובדנו הגמור. הן שנאת חינם היא החטא, שהביא לידי חורבן בית שני (עי' יומא ט ע"ב). ושוב, אין לך דבר שיש בו כדי להוציא שנאה מן הלב - כאותו רעיון הכלול במלת "אחיך". כל אדם הוא "אח" בבית ה'; בבית אבינו אין מקום לשנאה הבאה מתוך הקנאה!:

[נוטר הכרמים]

הבעיה המרכזית היא שישנם אנשים שהפכו את ה'שנאה' כמצוה גדולה הדוחה את כל התורה כולה, והכל תחת איצטלא של 'לשם שמים'. הועלה כאן ביום שישי האחרון מכתב ת"ח מובהק, שאינו קשור לשום מפלגה, רצוף כאב על המצב הנורא של המחלוקת והרדיפות, ובשל זעם של כמה משתתפים כאן הוסר לאחר זמן מועט, וחבל.

ברצוני להוסיף כאן כמה ידיעות בנושא ה'מצוות' מהסוג הזה.

מובא בקובץ בית חיינו החדש [(ח"ו) שי"ל זה עתה ע"י מערכת דברי רבותינו של ישיבת פוניבז' לרגל השמחה בבית המשגיח הגרא"א דסלר שליט"א] ב'לקט שמועות ממרן הגרי"ס' בשם 'כליל תפארת משה':

שמעתי בירושלים ת"ו בשם הרב הגאון מאור הגולה רבי ישראל סלאנט נ"י, בחשבו זה מאז להדפיס חידושי תורה מהגאונים וגדולי ישראל, המתקת חילוקם של תוס' (תענית ז, א) בין הלומד לתועלת שזה מותר ובין הלומד לקינטור שזה אסור. במסרו לנו כלל גדול אחד הוא, אם השלא לשמה אינו מעוות עיקר המצוה מותר, ואם יעותנה חטאת לד' היא ואסור.

ע"ד המשל, הקונה פרי עץ הדר לקיים מצוות ד' ככתוב ולקחתם לכם וגו' וכוונתו גם להתפאר בו, כי כאשר כולם ישכימו לפתחו לברך עליו הלא אז יגדילו כבודו, עכ"ז אם קנה האתרוג הזה ממעות כשרים אשר לו מיגיע כפו, אז גם האתרוג כשר ומותר. אך אם בגלל הכבוד הזה הגדיל לעשות לקנות האתרוג ממעות זולתו, שלווה ולא ישלם, הלא אז אתרוג הגזול הוא יקרא, והגזול דינו מפורש במשנה (סוכה כט, ב) כי פסול הוא.

וכן הוא בלימוד התורה, אם כוונתו לתועלת, שיהיה מורה הוראה בישראל, עכ"ז סדר לימודו להבין ולהשכיל כל שיטה לאמיתה, והאמת יורה דרכו, ואז מחשבת המועיל אינה ניכרת מתוך מעשיו ואינה פוגמת, לא כן הוא אם רצונו לקנטר חלילה, הלא אז גם תכלית לימודו אף לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, להתיר גם את האסור ולאסור את המותר, פיגול הוא לא ירצה, ואסור לכל בני ישראל לעשות כן, וחי בהם כתיב.

[דעת לנבון נקל, להקיש למצות ה'שנאה' והרדיפה, מנער ועד זקן, טף ונשים, שבודאי ה'שלא לשמה' מעוות לגמרי את צורת המצוה...]

ובעמ' קכז מובא בשיחה מאת הגרמ"מ הלוי שולזינגר זצ"ל כדברים האלה:

כתוב בפסוק (ויקרא ה, יז), ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ד' אשר לא תעשינה. שאל ר' חיים מאיר'ל מויזניץ, הוא היה 'חכימא דיהודאי', הרי מצוות ד' זה שכן יעשו, אם כן מה הפירוש מצוות ד' אשר לא תעשינה? ואמר, שיש 'מצוות' – 'אשר לא תעשינה'... שאסור לעשות. למשל,אחד אומר שמצוה לעקור את פלוני מן השורש. וה'מצוות' האלה, הן הן המצוות אשר לא תעשינה.

[אוצר החכמה]

בלי קשר לנושא האשכול

אך אם בגלל הכבוד הזה הגדיל לעשות לקנות האתרוג ממעות זולתו, שלווה ולא ישלם, הלא אז אתרוג הגזול הוא יקרא, והגזול דינו מפורש במשנה (סוכה כט, ב) כי פסול הוא.

חידוש קא חזינא הכא. האם כך הדין שאדם הלווה ממון כדי לקנות אתרוג ואין בכוונתו לשלם (שמסתמא על זה מדבר רי"ס) האתרוג פסול משום גזול? אולי משום שהוא כעין נתינה בטעות מצד המלווה שאילו היה יודע כן לא היה מלווהו?

[פלתי]

בלי קשר לנושא האשכול

אך אם בגלל הכבוד הזה הגדיל לעשות לקנות האתרוג ממעות זולתו, שלווה ולא ישלם, הלא אז אתרוג הגזול הוא יקרא, והגזול דינו מפורש במשנה (סוכה כט, ב) כי פסול הוא.

חידוש קא חזינא הכא. האם כך הדין שאדם הלווה ממון כדי לקנות אתרוג ואין בכוונתו לשלם (שמסתמא על זה מדבר רי"ס) האתרוג פסול משום גזול? אולי משום שהוא כעין נתינה בטעות מצד המלווה שאילו היה יודע כן לא היה מלווהו?

[מה שנכון נכון]

דברי הגרי"ס הובאו בספר אור ישראל סימן כט מהקדמתו לתבונה, ובו לא נזכר בנוסח הנ"ל. וגם הסגנון הוא תירוץ אחר לקושית תוספות ולא ביאור תירוצם.

אור ישראל.GIF (24.79 KiB) נצפה 5856 פעמים

[מה שנכון נכון]

וכאן מקור המובאה הנ"ל מהספר כליל תפארת משה [הספד על מונטיפיורי] בשם הגרי"ס.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... t=&pgnum=8

[אוצר החכמה]

בילקוט תהלים לז מעמיד לווה רשע ולא ישלם במקרה שאין כוונתו לשלם ולאמור הוא נחשב סתם גזלן. אבל בלאו הכי בגמרא משמע שלווה רשע ולא ישלם היינו אפילו אם אינו משלם בסוף ולאו דווקא כשהיתה כוונתו כן.

[הבה נתבונן]

בשעתו היה ת''ח מובהק שהוציא מכתב בגנות המחלוקת, וגם הוא לא היה קשור לשום מפלגה, רק כאב לו מאד ביזוי ת''ח, ואף היו איתו בדעה אחת רבים מהת''ח שבדור, ומתוך כאב רב הוא זעק על המצב הנורא של ההשתלטות על עם השם, וכי אסור להביע דעה? הרי תורה היא וללמוד אני צריך?

סופו היה שנבלע באדמה, וכל התלמידי חכמים שעזרו לו נשרפו למוות...

ובאמת הוא תמיהה רבה מדוע משה נלחם בו מלחמת חרמה, עד כדי רציחה ח''ו שנבלע באדמה, וכי זה יותר גרוע מהעגל? וכי זה יותר גרוע מהמרגלים? וכי זה יותר גרוע מהמתאוננים? ובפרט, שכביכול משה נלחם על כבוד עצמו?

[שרוליק]

בשעתו היה ת''ח מובהק שהוציא מכתב בגנות המחלוקת, וגם הוא לא היה קשור לשום מפלגה, רק כאב לו מאד ביזוי ת''ח, ואף היו איתו בדעה אחת רבים מהת''ח שבדור, ומתוך כאב רב הוא זעק על המצב הנורא של ההשתלטות על עם השם, וכי אסור להביע דעה? הרי תורה היא וללמוד אני צריך?

סופו היה שנבלע באדמה, וכל התלמידי חכמים שעזרו לו נשרפו למוות...

ובאמת הוא תמיהה רבה מדוע משה נלחם בו מלחמת חרמה, עד כדי רציחה ח''ו שנבלע באדמה, וכי זה יותר גרוע מהעגל? וכי זה יותר גרוע מהמרגלים? וכי זה יותר גרוע מהמתאוננים? ובפרט, שכביכול משה נלחם על כבוד עצמו?

יש הבדל קטנטן.

בזמן משה שהקב"ה מסר 'לו' את התורה למסור לעם ישראל ועשה 'אותו' מנהיג אז המתנגד צריכים לרודפו. אבל כיום הקב"ה מסר לכולם את התורה, יש מחלוקת יש דעות ושיטות לכאן ולכאן, אך מהיכי תיתי שהשני יותר מהראשון? ואולי הוא בכלל ראשון (כמובן שאין לי מידה למדוד בה ת"ח ומנהיגים, אבל כיום כל קהילה ומנהיגה תעשה כפי שרבותם אומר להם).

כדי שלא יהיה מחלוקת צריך להתחיל לדאוג כל אחד לקהילתו ולביתו שילכו בדרכי התורה כפי שיטתם, לא לדאוג שכל העולם היהודי יעבור לקהילתם ויתנהג כמנהגם.

כך נראה לי

[המתקיף]

הבעיה המרכזית היא שישנם אנשים שהפכו את ה'שנאה' כמצוה גדולה הדוחה את כל התורה כולה, והכל תחת איצטלא של 'לשם שמים'.

הדא הוא דכתיב: viewtopic.php?p=85299#p85299

[ברזילי]

קצת פרופורציה - מדברים כאן על מחלוקת פנימית בתוך תת-מגזר שגודלו מוערך בכשלשה אחוזים מכלל הציבור בא"י, כאחוז וחצי מכלל היהודים. זהו תת-מגזר חשוב מאד (בעיני עכ"פ), ואת בעיותיו חשוב וצריך לפתור, אבל אם באים להשוות לתקופת החורבן צריך להסתכל בפרספקטיבה של כלל העם היהודי. לא למותר לציין שבעשרות השנים האחרונות השיח השליט בתת-מגזר זה, כלפי תת-מגזרים אחרים שחוץ לו, לא תמיד היה ברוח דבריו הנאים של רשר"ה שצוטטו לעיל:

אך אל יעלה רגש זה על ליבנו. אפילו רבות הן הרעות שעשה לנו אחינו; ומששכח את חובתו כלפי שלומנו, שוב אין הוא ראוי להיקרא בשם "רֵעַ"; ומשהתנכר לזכויותינו, אף הוא קיפח את הזכות להיות "עמית" - להיות שווה בזכויותיו; אך שם אחד לא יאבד הימנו עולמית; לעולם הוא "אחינו"; שהרי כולנו בנים למקום, ואף הוא "מאוחה" עמנו בה'; אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו; ולמען האב האחד - שעדיין קורא לו בנו, ומקום שמר לו בנוויהו ובליבו - למענו אל תעלה שנאה על ליבנו.

יש לכך סיבות רבות, טובות יותר ופחות, אבל מכל מקום ההתפתחויות האחרונות הן אך המשך טבעי למגמה זו.

[המתקיף]

קצת פרופורציה - מדברים כאן על מחלוקת פנימית בתוך תת-מגזר שגודלו מוערך בכשלשה אחוזים מכלל הציבור בא"י, כאחוז וחצי מכלל היהודים. זהו תת-מגזר חשוב מאד (בעיני עכ"פ), ואת בעיותיו חשוב וצריך לפתור, אבל אם באים להשוות לתקופת החורבן צריך להסתכל בפרספקטיבה של כלל העם היהודי. לא למותר לציין שבעשרות השנים האחרונות השיח השליט בתת-מגזר זה, כלפי תת-מגזרים אחרים שחוץ לו, לא תמיד היה ברוח דבריו הנאים של רשר"ה שצוטטו לעיל:

אך אל יעלה רגש זה על ליבנו. אפילו רבות הן הרעות שעשה לנו אחינו; ומששכח את חובתו כלפי שלומנו, שוב אין הוא ראוי להיקרא בשם "רֵעַ"; ומשהתנכר לזכויותינו, אף הוא קיפח את הזכות להיות "עמית" - להיות שווה בזכויותיו; אך שם אחד לא יאבד הימנו עולמית; לעולם הוא "אחינו"; שהרי כולנו בנים למקום, ואף הוא "מאוחה" עמנו בה'; אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו; ולמען האב האחד - שעדיין קורא לו בנו, ומקום שמר לו בנוויהו ובליבו - למענו אל תעלה שנאה על ליבנו.

יש לכך סיבות רבות, טובות יותר ופחות, אבל מכל מקום ההתפתחויות האחרונות הן אך המשך טבעי למגמה זו.

אוח, וואס פארשטייסטו?! האיכות נמדדת כאן, לא הכמות. איננו עוסקים כאן בעיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתיים עשרה ריבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, אלא באותם מתי מספר שבכח מעשיהם להכריע גורלות ולחרוץ עולמות, כמו קמצא ובר קמצא ורבי זכריה בן אבקולס.

[מה שנכון נכון]

בילקוט תהלים לז מעמיד לווה רשע ולא ישלם במקרה שאין כוונתו לשלם ולאמור הוא נחשב סתם גזלן. אבל בלאו הכי בגמרא משמע שלווה רשע ולא ישלם היינו אפילו אם אינו משלם בסוף ולאו דווקא כשהיתה כוונתו כן.

אמת שהוא רשע אך לא נתבאר שהמעות גזל בידו ואם קדש בהם אשה אינה מקודשת ואם קנה בהם לולב אינו שלו.
והגרי"ס באמת לא אמר כן וכנ"ל.

[אוצר החכמה]

אני מבין שאתה תומך בטענתי שזה חידוש.
אני הסברתי שמה שהסתפקתי בדברי הגרי"ס הוא משום הילקוט. כי בילקוט הזה משמע שאינו גזלן רק בגדר של לווה רשע (כאמור בגמרא משמע שלווה רשע הוא גם בהתכוון לשלם). ולדעתך הטענה שהביאו שהווה מיקח טעות במה שנתן לו אינה נכונה?

[מה שנכון נכון]

באמרי בינה כתב חידוש גדול יותר.

אמרי בינה עדות לב.GIF (62.81 KiB) נצפה 5733 פעמים

אמב שות ג.GIF (65.16 KiB) נצפה 5733 פעמים

ולדבריו מי שאינו רוצה לפרוע מותר לנוגשו.
אלא שא"כ נימא כעי"ז במי שהלוה בריבית ולא ידע שאסור לעשות כן, דנמצא שאין כאן הלואה דאדעתא דלא יפרע לו כל הסכום שהתנה עמו לא הלוה, ונמצא המעות גזל ביד הלוה [או פקדון לכה"פ], וא"כ מעיקר הדין יותר לו לקחת ריבית, דאין כאן הלואה. [וא"כ חזר הדין דאין כאן טעות וחוזר חלילה].
וכן בלוה שהיתה דעתו שלא לפרוע אין כאן איסור ריבית.

[נוטר הכרמים]

בשעתו היה ת''ח מובהק שהוציא מכתב בגנות המחלוקת, וגם הוא לא היה קשור לשום מפלגה, רק כאב לו מאד ביזוי ת''ח, ואף היו איתו בדעה אחת רבים מהת''ח שבדור, ומתוך כאב רב הוא זעק על המצב הנורא של ההשתלטות על עם השם, וכי אסור להביע דעה? הרי תורה היא וללמוד אני צריך?

סופו היה שנבלע באדמה, וכל התלמידי חכמים שעזרו לו נשרפו למוות...

ובאמת הוא תמיהה רבה מדוע משה נלחם בו מלחמת חרמה, עד כדי רציחה ח''ו שנבלע באדמה, וכי זה יותר גרוע מהעגל? וכי זה יותר גרוע מהמרגלים? וכי זה יותר גרוע מהמתאוננים? ובפרט, שכביכול משה נלחם על כבוד עצמו?

יש כמה הבדלים 'קטנים', והנה מקצתם.

א) קורח כפר בתורה מן השמים ובנבואת משה. ב) האדמה בלעה את קורח ועדתו ולא 'נאמניו' של משה רבינו בלעו אותם חיים. ג) אדרבה, משה רבינו הלך לפייס את דתן ואבירם הרשעים, ומזה למדו חז"ל שאין מחזיקין במחלוקת, ומשמע שאם לא היה עושה כן, היתה טענה על משה.

{לא אכביר מילין ביומרנות להכתיר 'משה רבינו' אחד לכלל ישראל, דבר שכבר לא קיים דורות על גבי דורות, וכפי שהעירו פה).

[כסיל בחושך]

נהירנא כד הוינא טליא שהיה פורו"ם חרדי אחד מיוחד שלא דברו כלל ב'ענייני השעה' ומטה, וכל כך היה הפורום ההוא מנותק מענייני עולם הזה שלא היה באפשרי לדעת איזה כינוי (ני"ק בלע"ז) שייך לאיזה צד של הפאליטיק"ע.

למגינת ליבי שכחתי את שמו של הפורו"ם ההוא שהיה בבחינת יום הכיפורים שאין בו שנאה וקנאה וכו' וכולם כמלאכי השרת אך ברור לי שהמילה השניה בשמו הייתה החכמה. מי ישיב לי אבדתי?

[ארזי ביתר]

נהירנא כד הוינא טליא שהיה פורו"ם חרדי אחד מיוחד שלא דברו כלל ב'ענייני השעה' ומטה, וכל כך היה הפורום ההוא מנותק מענייני עולם הזה שלא היה באפשרי לדעת איזה כינוי (ני"ק בלע"ז) שייך לאיזה צד של הפאליטיק"ע.

למגינת ליבי שכחתי את שמו של הפורו"ם ההוא שהיה בבחינת יום הכיפורים שאין בו שנאה וקנאה וכו' וכולם כמלאכי השרת אך ברור לי שהמילה השניה בשמו הייתה החכמה. מי ישיב לי אבדתי?

שפתיים ישק!