הנה לאחרונה נבוך אני בעניין זה דמצד חד, ראיתי מש"כ בראש יוסף לפסחים דף כז בזה"ל ותמה אני איך רב גדול כמותו לא שת לעיין במהרש"א אשר כל דבריו ברוח הקודש נאמרו', וא"כ לכאורה לא שייך שיהיה טעות בדבריו, וע"ע שו"ת חת"ס אהע"ז ב' סי' ק"ג, ובספר או"ת כללי קי"ל ס"ק קכד כתב ע"ד הראשונים והאחרונים רק רוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב וחפץ ה' בידם הצליח.
ומצד שני ראיתי עכשיו מש"כ בספר תולדת אדם להגר"ז מולוזין' פרק טז (מהדו"ח עמ' רלה) הנה ידוע לכל חכם לב כי השגיאה היא מצודה פרושה על כל החיים, והטעות לפתח רובץ, והמכשלה קרובה לכל מין האנושי, עמוד נא קורא המשכיל והתבונן, גדול שבאחרונים רבינו המהרש"א כ' בסוכה כז ע"ב וכ' שם מה שנסתפק ביאיר לא מצינו שהיה שופט וכו' ושכח מקרא מלא מפורש באר היטב שיאיר היה מן השופטים, כמבואר שופטים י ג. ויקם אחריו יאיר.. וישפוט את ישראל עשרים ושתים שנה, וכו' עיי"ש שהוכיח שאצל כולם שייך הטעות, ואני שואל הרי זה נכתב ברוח הקודש א"כ מה שייך טעות בזה?
וכמו"כ שאלתי היא לגבי הראשונים האם שייך טעות אצלם, וכן אצל שאר גדולי האחרונים?