דמי טירחה- בשותפין

[גאולה בקרוב]

שותפין בחפץ או בדירה- ואחד טרח והשביח (השיג דמי שכירות, וכדומה)- צריך השותף לשלם לו על הנאתו, או שאמרינן גם ככה היה טורח בשביל עצמו?

[שטייגעניסט]

הממון שייך לשותפות בשווה כמאמרם "השביחו לאמצע".
לגבי אם מגיע לו שכר טרחא מחמת אומדנא שלא עבד בחינם צל"ע.

[הוה אמינא]

דומה אני שזו הלכה מפורשת, שהשקעות שהוציא אחד ודאי מקבל חצי. אבל טירחה לא,דכל אחד משניהם מחוייב לטרוח בכל יכולתו בטובת ממון השותפות. ולא הוציא טורח בשביל השני מה שלא היה צריך לטרוח בשביל עצמו.

[רחמים]

שותפין בחפץ או בדירה- ואחד טרח והשביח (השיג דמי שכירות, וכדומה)- צריך השותף לשלם לו על הנאתו, או שאמרינן גם ככה היה טורח בשביל עצמו?

את ההנאה מחלקים בינהם אבל השותף שטרח מקבל החזר על ההוצאות שלו

יעויין בחידושי הרשב"א מסכת בבא קמא דף לד עמוד א

כולה ר"ע היא והב"ע בשפטמו. ונותן לו כשעת הנזק ולומר שאינו נוטל בשבח הפטום אף על גב דשותפי נינהו, ואף על גב דשותפי דעלמא אי מפטם חד ואשבח השבח לאמצע ושקיל מפטם ההוצאה, י"ל דהכא בשאין השבח יותר על ההוצאה.

ועיין עוד באורך בטור חושן משפט הלכות נחלות סימן רפז ובבית יוסף שם, כמה חילוקי ופרטי דינים בזה:

א מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע ואפילו שכר עמלם לא יטלו בד"א ששבחו מחמת הנכסים כגון שלקחו מן השותפות ושכרו פועלים אף על פי שטרחו בשכירות הפועלים השבח לאמצע כיון שאין בו אלא ריבוי טורח וכן אם טרחו בשכירות הבתים או בסחורה השבח לאמצע אבל אם השביחו משלהם שהוציאו יציאות מכיסם או שטרחו בגופן השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעין אותו לקטנים גם הם היו יכולין לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השבח לאמצע אף על פי שטרחו בגופן כיון שלא הודיעום תחילה:
ב והראב"ד כתב הא דפלגינן בין שבחו הנכסים מחמת נכסים בין שהשביחום משלהם דוקא כשנזונים יחד מתפישת הבית אבל אם אין נזונים יחד אין לו רשות לירד ולהשביח ואפילו השביח מחמת עצמו אינו נוטל אלא כיורד שלא ברשות דידו על התחתונה:
ג ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושין ואוכלין כל השבח שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחין הוא של עצמן ואפילו שהשביחו מחמת הנכסים אף על גב דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס אפי' אמר לעצמי אני עושה שאני הכא דכיון שהן אחין ולא נשתתפו תחילה אדעתא להרויח ושתקו כשאמר להם לעצמי אני עושה ודאי מחלי ולמה לא יטול כל השבח ור"ח פירש שצריך שיאמר בפני ב"ד לעצמי אני עושה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאם הם כולם גדולים אין צריך שיאמר בפני ב"ד רק בפני עדים אבל אם יש בהם קטנים צריך שיאמר אותו בפני ב"ד ואם זה שהשביח תלמיד חכם ואין דרכו ליבטל מלימודו ולטרוח בעבור אחרים הרי הוא כאילו פירש לעצמי אני עושה והרמב"ם ז"ל כתב אפילו אמר לעצמי אני עושה השבח לאמצע אא"כ השביח מחמת הוצאה שהוציא משלו אבל אם שבחו מחמת נכסים השבח לאמצע וא"א כתב כסברא הראשונה וכן השיג עליו הראב"ד:
ד וי"א דהאי דינא לא הוי אלא בגדולים וקטנים אבל אם כולם גדולים והשביחו מקצת גדולים הנכסים לא השביחו לאמצע אלא נוטלין כדין אריס בחלק האחרים וכן אם אמר לעצמי אני עושה אין מועיל בכולם גדולים אבל א"א כתב שאין חילוק בין גדולים וקטנים ובין כולם גדולים והשביחו מקצת הגדולים ל"ש לענין שכל השבח לאמצע כשהשביחו סתם ול"ש שיטלו כל השבח לעצמן כשפירשו: