האם גננות ומטפלות צריכות להקפיד על כשרות המאכלים של הילדים?
העירו לי שיש לעיין טובא בדינם של גננות ומטפלות המאכילות את התינוקות מהאוכל שהביאו מבית הוריהן, דאפילו בגני בית יעקב מצוי שיש גם ילדים הבאים מבתים שאוכלים מהיתר מכירה, וכן יש לעיין בגננת החוששת לאיסורא בפירות נכרי לאחר הביעור, ובלאו הכי איכא לעיונא האם גננת שאינה סומכת על הכשרים מסוימים יכולה לתת לקטנים את ארוחתם מהכשרים אלו, וכן יש לדון בכ"ז בגננות לילדים שאינם שתו"מ, כמצוי בחינוך התורני וכד', דהתם דלפעמים איכא איסורא ממש.
ודע שאף שלדעת רוה"פ איסור ספייה אף בשאר איסורין הוי מה"ת, מצינו בפוסקים שבאופנים מסויימים שגדול מחמירינן ומ"מ מקילים להאכיל את הקטנים, ולכן צריך לדון בכל מקרה לגופו מה חומרת איסורו, עוד יש לעיין בכל הנ"ל היאך לדון במקום ספק, והאם לעניין איסורי דרבנן אמרינן בכה"ג ספיקא דרבנן לקולא, ושמא הגננת צריכה לשאול את ההורים על כשרות המאכלים, ברם יש בזה לפעמים אי נעימות והלבנת פני הזולת ושמא כה"ג חשיב דליכא לברורא.
א' לפ"ע- [א] איכא לעיונא האם איכא איסורא דל"ע בקטן שהגיע לחנוך והארכנו בזה בקובץ המצורף. [ב] היכא דהוי מחלוקת הפוסקים, רוה"פ ס"ל דהאוסר מותר להאכיל למתיר וצ"ע הגבולות בזה. [ולכ' אף הקטן נגרר בזה אחר דעת רבותיו של הוריו] והארכנו בזה במק"א. [ג] יש לדון אי חשיב חד עברא דנהרא, והנה בבאגרו"מ (אבה"ע ד,סא) נשאל ע"י מנהל בי"ס שהאוכל בו מהיתר מכירה האם רשאי להאכיל את הילדים, והאריך לדון דחשיב עד עברא דנהרא משום דאם לא יאכלו בביה"ס יאכלו בביה"ס אחר או בביתם עי"ש, ברם איכא לעיונא בזה טובא דהנה נחלקו הפוסקים בנזיר שיכול לקבל את הכוס מאחר האם חשיב משום זה חד עברא דנהרא, והרבה אחרונים ס"ל דכה"ג חשיב תרי עברי דנהרא, ומ"מ אף בחד עברא דנהרא איכא איסורא מדרבנן, ובאגרו"מ שם כתב מצדד דבאיסור דרבנן ליכא איסור מסייע, ולפ"ז בכל גוונא דליכא למיחש רק לאיסור דרבנן ש"ד, ברם דעת רוה"פ והמ"ב והחזו"א בכללם דאף באיסור דרבנן איכא אסורא מדרבנן בחד עברא דנהרא. והארנו בקובץ המצורף. [ד] בילדים מחינוך תורני היכא שליכא אפשרות לתת מאכילים כשרים, וכל הנידון האם לסגור את הגנים, יש לדון האם חשיב מכשול, או דנימא אדרבה מצילה אותם מללכת למקום אחר, [סברא זו הוזכרה בפוסקים לענין הגשת מאכל לאורח שאינו שתו"מ, וע"ע בחזו"א שביעית יב,ט],וצ"ע [אבאגרו"מ (אבה"ע ד,סא) נשאל "בדבר הפירות והירקות שהעיריות מספקים להתלמידים אלו שאיכא היתר דמכירה שלא סבירא לן והם מבתים שאוכלים שם וחינוך העצמאי אי אפשר להו להשיג עבורם פירות שליכא איסור ספיחי שביעית עלייהו, וכשלא יתנו להם לאכול ילכו הרבה תלמידים לבתי ספר האחרים שאינם ע"פ רוח התורה" והאריך לדון באיסור ל"ע, ולא דן כלל להתיר משום ה"ט דלא חשיב כלל מכשול ושמא י"ל דבגוונא דהתם על כל אחד איכא ספק אם ילך לבי"ס שאינו ע"פ רוח התורה, וצ"ע.[והנה לא נתבאר מה הכוונה שאינם לפי רוח התורה, ושמא אין הכוונה של אינם שתו"מ ממש, אלא ממ"ד, וכמד' דאף בכגון דא אמרינן חטא] [ה] עיין מ"ש באות ד' לדון משום חטא וכו'.
ב' ספייה- [א] נתינת מאכל ליד הקטן הוי ספיה וכדפסק המג"א (שמ"ג,ג) ע"פ הראשונים, ומבואר בגר"ז (שמג,י) דאף הגשת מאכל לפני הקטן הוי ספייה עיי"ש [ב] במחלוקת הפוסקים- מצינו באחרונים שדנו רק לעניין לפ"ע האם לאוסר מותר לתת למתיר, ואולם יש לדון בזה גם לעניין איסור ספייה, ולא מצאתי כעת למי שידבר בזה וצ"ע, [ג] באיסורים דרבנן, התיר הרשב"א לצורכו דהקטן, ברם השו"ע סתם דלא כדעת הרשב"א וכדכתב הבה"ל שם, ולדינא הגר"ז (שמג) התיר בדליכא נכרי ובח"א (סו,ו) כתב להתיר בצורך גדול. [ובדעת המ"ב יש להאריך ול"ע בזה כעת] ולכן אף הכא הכל לפי העניין, ועוד דחזי עכ"פ לאצטרופי. [ד] עיין מ"ש באות ד' לדון משום חטא וכו'.
ג' אפרושי מאיסורא בקטן שהגיע לגיל חינוך - נחלקו הפוסקים האם רק האב מחוייב להפריש את בנו שלא יעבור האיסורים או דגם כל אדם מחוייב בזה משהגיע הקטן לגיל חינוך, ולדינא פסק המ"ב (שמג,ז) דיש להחמיר רק באיסורים דאוריתא. [ואף באיסור דאוריתא משמע בשעה"צ שם סקט"ו דלא הוי כאביו שחייב משהוא בר הבנה, אלא רק בהגיע לגיל חינוך, ברם סברת הבה"ל צ"ת (וכבר העירו בזה בארחו"ש) ומה שדייק הח"א יש ליישב בפשיטות דלעניין אפרושי מאיסורא גיל חינוך הוי ממתי שוא בר הבנה]
ד "חטא כדי שיזכה חבירך" – בילדים מחינוך תורני היכא שליכא אפשרות לתת מאכילים כשרים, וכל הנידון האם לסגור את הגנים, מלבד מה שיש להקל עד כמה שאפשר מחמת הצלת הנפשות, יש לדון משום חטא וכו'
[א] בשו"ע בסו"ס שו פסק דמי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה; וטעמו מבואר בב"י משום דפסק כדעת תוס' דאמרינן בכה"ג חטא כדי שיזכה חבירך, ומבואר במג"א ובהגר"א שלדינא ל"א חטא רק היכא דלא פשע.
והנה בקטנה כתב המג"א "אם הבת קטנה צ"ע אם יעשה הגדול חטא בשביל הקטן דהא אין מצוין להפרישו עסי' שמ"ג א"ד מידי דהוי אפ"נ שמחללין על הקטן דאומרים חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כן וצ"ע, וספיקו דהמג"א צ"ת מ"ט לא לא נתיר להציל אותה משום שתגדל בשמד, וובאמת מה"ט כתב הא"ר הו"ד במ"ב דמותר, ואולי זה גם כוונת המג"א להוכיח מחלל וכו' דמותר משום העתיד. [ובחת"ס (או"ח פג) ביאר דהמג"א מסופק משום דכשיגדל ויטמע ביניהם הוי אונס ורחמנא פטרי' ואין לחלל שבת עליו, או דלמא מידי דהוי אפקוח נפש שמחללין עליו שבת אף על גב דעכשיו אינו [חייב] במצות וכשימות הרי הוא חפשי ממצות ולא יבוא לכלל גדלות אפ"ה מחללין ה"נ דכותיה,עיי"ש]
ומעתה נבוא לדון בנידון דידן, דהנה לצורך קיום המצוות בקטנות ל"א חטא כאמור, וכל הנידון משום קיום המצוות בגדלות, והנה דנו הפוסקים היאך לדון חילונים בימינו האם דינם כתינוק שנשבה, ומעתה איכא לעיונא לעניין נידון דידן אי חשיב פשיעה, וא"כ לא אמרינן בכה"ג חטא וצ"ע
[ב] ברם האריכו הפוסקים בהיתר ספייה לצורך מצווה, ומה"ט כתב החת"ס שם להתיר לשלוח שוטה למוסד שמאכילים בו איסורים, וז"ל "אף אי נימא דחשב ספייה דבמקום מצוה שרי למיספי ליה ומכ"ש הכא להביאו לחיי עד לקיים כל התורה"
[ג] ולעניין איסור לפ"ע, כיון דליכא איסור רק מדרבנן כאמור, יש להקל ע"פ מה דפסק במ"ב שו,נו) כדעת הא"ר דמותר אפילו בפשע עייי"ש.
[ד] והנה אבאגרו"מ (אבה"ע ד,סא) נשאל "בדבר הפירות והירקות שהעיריות מספקים להתלמידים אלו שאיכא היתר דמכירה שלא סבירא לן והם מבתים שאוכלים שם וחינוך העצמאי אי אפשר להו להשיג עבורם פירות שליכא איסור ספיחי שביעית עלייהו, וכשלא יתנו להם לאכול ילכו הרבה תלמידים לבתי ספר האחרים שאינם ע"פ רוח התורה" והאריך לדון באיסור ל"ע, ולא דן כלל להתיר משום טעמא "דחטא", ושמא י"ל דבגוונא דהתם על כל אחד איכא ספק אם ילך לבי"ס שאינו ע"פ רוח התורה, ול"ע כעת האם אף במקום ספק אמרינן חטא,[והנה לא נתבאר מה הכוונה שאינם לפי רוח התורה, ושמא אין הכוונה של אינם שתו"מ ממש, אלא ממ"ד, וכמד' דאף בכגון דא אמרינן חטא]