ידועה שיטת הכסף משנה (סוף פ"א מהל' ק"ש) והתמים דעים (נ"ל סי' ס"ו)
שזמן ק"ש של יום מדאורייתא אינו עד שלוש שעות, אלא זמנה כל היום, ורק מדרבנן תיקנו עד שלוש שעות
שכמו שבק"ש של ערב לרבנן שפוסקים כמותם זמנה כל הלילה, כי "ובשכבך" היינו כל זמן שאנשים שוכבים
ה"ה בק"ש של יום זמנה כל היום, כי "ובקומך" היינו כל זמן שאנשים עומדים.
וחשבתי שלכאורה יוצא לפ"ז שאפשר לקרוא ק"ש של יום גם לאחר צאה"כ!
שהרי בק"ש של ערב אנחנו פוסקים שבשעה"ד אם נאנס ולא קרא ק"ש של ערב עד עמה"ש, יכול לקרוא עד הנץ החמה, שעד אז יש עדיין אנשים שיושנים, ורק בהנץ החמה כולם כבר התעוררו, ודעת ר' שמעון שגם זה נקרא זמן שכיבה, ויש לסמוך עליו בשעת הדחק
וא"כ אם סבר הכ"מ לדמות את ק"ש של יום לק"ש של לילה, ה"ה בק"ש של יום יוכל לקרוא ק"ש בשעה"ד גם אחרי צאה"כ כיון שיש עדיין אנשים שעומדים
ויהיה זמנה עד ארבע שעות של לילה, שהוא הזמן שכל האנשים הולכים לישון (וכמו שלדעת ר' אליעזר סוף זמן ק"ש של ערב הוא עד ארבע שעות, כי עד אז כל האנשים הולכים לישון)
ואמנם לשון הכ"מ שמדאורייתא זמנה "כל היום", וכן לשון התמים דעים שזמנה "עד צאה"כ", י"ל שהם כתבו כן מעיקר הדין, שהרי רק בשעת הדחק אפשר לסמוך על ר' שמעון.
מה דעתכם? אולי ראיתם מישהו שמדבר על זה?