נשאלתי בעניין גמ' בתענית דף כד ע"א

[ממרומי היער]

והנה הגמ' : "הויא ליה ברתא בעלת יופי יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא וקא חזי לה אמר לו מאי האי אמר ליה רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה אמר לה בתי קא מצערת להו לברייתא שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם",
ונשאלת השאלה, מדוע מחמת אותו בן אדם שהתנהג לכאורה לא בסדר, האשה חייבת מיתה, וכי היא חטאה במה שהיתה יפה ???

[נוטר הכרמים]

עי' מהרש"א ח"א על אתר.

[מה שנכון נכון]

קהלות יעקב בק יב.GIF (11.12 KiB) נצפה 1387 פעמים

[בברכה המשולשת]

כמדומני ששמעתי פעם הסבר ששיטתו היתה במידת הדין לגמרי, ובמידת הדין הגמורה האדם אחראי גם על כל ההסתעפויות האפשריות שנובעות ממעשיו או אפילו מעצם היותו

[סגי נהור]

האם מדובר בעונש לבת? הרי אפשר לפרש שהבת לא חטאה, אבל (לשיטת אביה) טוב לה שלא תחיה משתחיה כיון שבני אדם נכשלים על ידה.