מרבין בשמחה לא הובא להלכה

[רחמים]

צ"ב מדוע השו"ע והרמב"ם הביאו להלכה את הגמ' שאומרת משנכנס אב ממעטין בשמחה ולא הביאו להלכה את הגמ' שאומרת משנכנס אדר מרבין בשמחה?

[בברכה המשולשת]

שמעתי פעם שזה בגלל אז ימלא שחוק פינו

[רחמים]

מה הכוונה? חורבן הבית היה עוד לפני הגמ'

[בקרו טלה]

צ"ב מדוע השו"ע והרמב"ם הביאו להלכה את הגמ' שאומרת משנכנס אב ממעטין בשמחה ולא הביאו להלכה את הגמ' שאומרת משנכנס אדר מרבין בשמחה?

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קס

שלום ושמחת י"ט לי"נ תלמידי הרב האברך המופלג מו"ה ברוך נ"י:

יפה נתעורר על השמטת הרמב"ם אלא שלא פירש יפה, ואני אפרש. דבמתני' שלהי תענית [כ"ו ע"ב] תנן משנכנס אב ממעטין בשמחה ואמר רב בגמרא [כ"ט סע"א] כשם שמשנכנס אב וכו' כך משנכנס אדר מרבים בשמחה וא"ר פפא הלכך האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי לשתמיט מיני' באב ולימצי לי' באדר, והרמב"ם פ"ה מתענית [ה"ו] כתב משנכנס אב ממעטין ולא כתב הא דלשתמיט מנכרי, אמנם בש"ע בהלכות ט"ב [סי' תקנ"א סעיף א'] הוסיף וכתב הא דלשתמיט, ואמנם בהלכות מגילה לא כתב הרמב"ם ולא הש"ע הא דמרבים בשמחה ולא הא דלימצי לנכרי והמג"א [סי' תרפ"ו סק"ה] הביאו, וצריך לידע טעם להשמטה זו:

והנלע"ד דרב לטעמיה דס"ל כמ"ד כל חדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג וכמ"ש תוס' סוף מגילה [ל"א ע"ב ד"ה ראש חדש], והיינו טעמא דדרש כמ"ד והשבתי חדשה דכל החודש נוהג אבילות [תענית ל' ע"א], א"כ הכי נמי דרשינן לענין שמחת אדר והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה להיות שמחה נוהג משנכנס אדר ואולי אסור בהספד ולכל הפחות מצוה לשמוח. אמנם אנן קיי"ל כמ"ד דשבת שחל ט"ב בתוכה נוהג אבילות דדרשינן והשבתי שבתה ולא חדשה וכמ"ש כל זה תוס' סוף מגילה הנ"ל, א"כ ה"ה באדר לא דרשינן והחודש אשר נהפך, וכיון דלא דרשינן והחדש שוב אין לנו להוסיף שמחה אפילו בשבוע שחל פורים דשבתה לא כתיב בפורים. ולפ"ז מה דתנן במתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה ומייתי ליה רמב"ם, היינו לענין שאין בונין בית חתנות ואבורנקי של מלכים וכמבואר בפ"ק דמגילה [ה' ע"ב] גבי רבי נטע נטיעה בפורים, וזה לא שייך באדר מרבין שבונין ונוטעין פשיטא כל השנה נמי, ורק ביום פורים איתא להאי חידושא שאפילו במקום שנהגו איסור מלאכה מ"מ בונין בנין של שמחה ומשו"ה לא הוי מצי לאתויי הך דרב מרבים בשמחה. והנה ר"פ אמר הלכך האי בר ישראל וכו' ונדחקו תוס' דקאי אלעיל דמגלגלין זכות ליום זכאי ורמב"ם ס"ל כפשוטו אדרב קאי הלכך, ואם כן כיון דלא קיי"ל כרב ואין אבילות מר"ח אין ריעא מזלא ג"כ, וש"ע חשש לסכנתא ופסק דלשתמט באב, אבל עכ"פ באדר לא כתב דלימצי לי':

א"נ י"ל בהא, עפ"י מה שהרגיש מהרש"א והאריך ג"כ ראנ"ח פ' תצא אהא דרב פפא דאמר בריא מזליה הא קיי"ל אין מזל לישראל. ולע"ד משום הכי כתב רש"י [תענית כ"ט סע"א ד"ה משנכנס] ימי נסים היו לישראל פורים ופסח, וביעב"ץ ח"ב סי' פ"ח נתעורר בזה מה רצה רש"י להוסיף פסח, ולפי הנ"ל י"ל דס"ל אף על גב דאין מזל לישראל, מ"מ אחז"ל [חולין צ"ה ע"ב] אף על גב דאין ניחוש יש סימן והוא דאתחזק, וס"ל הכא אתחזק תרי זימנא עכ"פ פורים ופסח וקיי"ל ב' זימני הוה חזקה, א"נ ס"ל בחד זימנא איכא למימר שמא ריעא מזלא דעמלקים גרם ולא בריא מזלא ישראל דאין מזל להם, אבל השתא דאירע ע"י ב' אומות שונות רצופים עמלק ומצרים שמע מינה יש סימן טבא דבריא מזלא דישראל ועכ"פ יש סימן, זה נ"ל דעת רש"י ומ"מ הש"ע הוה ס"ל דרב פפא אפשר ס"ל יש מזל לישראל ואנן קיי"ל שלהי מס' שבת [קנ"ו ע"א] כהני אמוראי ותנאי דש"ס דאין מזל לישראל, וא"כ בשלמא באב איכא למיחש דבריא מזלא דאומות העולם, אבל באדר מהכ"ת לימצי לי', דנהי דריעא מזלא דעמלקים, דשארי אומות מי ריעא, ולענין בריאות מזלא דישראל הא אין מזל לישראל, כנלענ"ד במעט עיון:

פ"ב יום ג' י"ט אדר תקע"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ

[ר_חיים_הקטן]

צ"ב מדוע השו"ע והרמב"ם הביאו להלכה את הגמ' שאומרת משנכנס אב ממעטין בשמחה ולא הביאו להלכה את הגמ' שאומרת משנכנס אדר מרבין בשמחה?

יש בזה ווארט מהרב שרגא פיוול פארעצקי בספרו נר למאור.

[עושה חדשות]

משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.
לפי פשוטו, מה המקור של רש"י להוסיף את פסח?

[דרומי]

כוונת רש"י היא שמרבין בשמחה הוא לא בגלל פורים כשלעצמו, אלא בגלל ז' אדר, יום לידת משה רבינו, שהוא שהביא גם את פורים וגם את פסח. וכידוע שהפיכת החודש לששון ולשמחה התחילה בהגורל של המן שלא ידע שמשה גם נולד בחודש אדר. וק"ל.

[ליתר ביאור, בזה מבאר רש"י למה באדר הוכפלו שמחות, כשם שבאב הוכפלו צרות - כי ז' אדר הוא המקור גם לשמחת פורים וגם לשמחת פסח].

[שמואל דוד]

כדי להיות עצוב צריך פסק מהשו"ע ודו"ק

[דרומי]

לענין מרבין בשמחה - המגן אברהם מביא את זה להלכה. אך עדיין השאלה על הפוסקים שלפניו.

[פלגינן]

.

[שמואל דוד]

שאילת יעבץ

Screenshot_20170308-145126.png (155.38 KiB) נצפה 3608 פעמים

[אריה הכהן]

משנכנס אדר מרבין בשמחה (
איתא בגמ' תענית (כט' ע"א): אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה. פירוש: איש ישראל שיש לו דין עם הנכרי ישתמט מלדון עמו בערכאותיהם בחודש אב שמזלו רעוע וימציא עצמו בחודש אדר שמזלו בריא. לפי שמן השמים מגלגלין זכות ליום זכאי ושופעין שמחה לחדש שמח, ואין חדש שמח כחדש אדר, שרבתה בו ברכה שהיא סמויה מן העין ואין עיניהם הרעות של שונאי ישראל יכולות לשלוט בברכה זו.
והנה במפרשים הקשו על הרמב"ם (פ"ה מל' תענית ה"ו) שכתב 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' ואילו בהלכות מגילה לא הביא 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' והא זה באותו מימרא בגמ' (וכמו כן קשה על השו"ע דבהל' פורים לא הביא הלכה זו 'משנכנס אדר מרבין בשמחה', ואילו בהל' ת"ב (סי' תקנ"א סעי' א') כתב השו"ע, משנכנס אב מעטין בשמחה וכו'. והא זה באותו מימרא בגמ')? (עי' בשו"ת חתם סופר או"ח סי' קס', מה שיישב בזה).
בספר נמוקי אורח חיים רצה לתרץ את דברי הרמב"ם והשו"ע עפי"י מש"כ בשער יששכר, דלכאו' בגמ' מבואר במה ממעטין בשמחה בחודש אב במשא ומתן ובנין של שמחה וכו', אך במה מרבים בשמחה בחודש אדר לא מבואר, ומדוע? וביאר, דאדרבה שכוונת חז"ל שפירטו לנו במה ממעטין בחודש אב כוונתם היתה שלא נחשוב שצריכים אנו להיות בעצבות גמורה ומרה שחורה ר"ל, ובאמת לא זו הדרך שקיבלנו מתלמידי רבינו הבעש"ט ז"ל, (אמנם באמת בחודש אב צריך להיות נשבר ובוכה על הגלות וחורבן בית המקדש, אך לא להיות נעצב לגמרי כמתייאש ח"ו מן הגאולה וכמבוא' בספרים הקדושים) והשמחה הוא חיוב מן התורה דכתיב (דברים כח' מז') 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וגו', על כן בודאי אסור להיות נעצב לגמרי בתכליתו, ועל כן אמרו לנו חז"ל באלו דברים ממעטין בשמחה משנכנס אב, בכדי למעט שבשאר דברים יתחזק בשמחה ובטחון בלבו הנאמן לה' ומצפה לישועת הגאולה. אבל משנכנס אדר מרבים בשמחה נקט סתם כי מדה טובה מרובה, ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו, ולא אמרו חז"ל פרטי הדברים לשמחה, מפני שאז היה ממעט אחריני איזה דברים ושהיה משמע שרק באלו הדברים ירבה בשמחה, ובאמת מצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצוה ולכך לא פירטו חז"ל במה ירבה וכנ"ל. ולכן הרמב"ם שבספרו היד החזקה כותב רק דינים והלכות ולא דברים התלויים בלב שירבה בשמחה, כיון שלא אמרו חז"ל בפרטות כדת מה לעשות ברבות השמחה בחודש אדר.
אך בסוף דבריו דוחה כל הנ"ל, וכותב דמצינו ברמב"ם בהלכות יו"ט (פ"ו ה"כ) וכן בהלכות איסורי ביאה (פכ"א הי"ט) שכתב בענין טהרת המחשבה שידבוק בתורה שהוא אילת אהבים ואילת חן, כיוצא בזה כתב עוד כמה פעמים ובפרט בהלכות דעות בני אדם התלוים בלב, א"כ עדיין יקשה למה לא הביא גם 'משנכנס אדר וכו' וצ"ע.
בספר פרקי השנה (ח"א עמו' ריא') הביא שמרן בעל הקהילות יעקב נשאל ג"כ על השמטת הפוסקים למימרא זו והשיב עליו בדרך אפשר כי י"ל שמה שאמרו "מרבים בשמחה" אין זה בגדר הלכה מעשית אלא כך הוא המציאות שמשנכנס אדר מרבים בשמחה, ואשר כל כן זמן סגולי הוא להתדיין עם עכו"ם. לאחר זמן נכנס חכם אחד לפני מרן זצ"ל והאיר על כך שהרי לשון חז"ל "כשם" שמשנכנס אב ממעטין "כך" משנכנס אדר מרבים ומשמע שחודש אדר ואב שווים הם זה לזה וכשם שלעניין חודש אב "הלכה היא כך הוא הדין לעניין חודש אדר "הלכה" היא? והשיב שאמר הדברים לפום רהיטא, לפי מה שהיה נראה לו אז, ועי"ש.
אמנם מצינו בהרבה פוסקים שהביאו הך דינא 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' כן הוא במגן אברהם (סי' תרפ"ו) ובחיי אדם (כלל קנה' א') ובמ"ב (ס"ק ח') ועוד. (נכתב ע"י א. ה. פ)

[דרומי]

יש לחלק בין משנכנס אב שהמיעוט בשמחה מתבטא בדברים מעשיים מאוד, לבין משנכנס אדר שנאמר מרבין בשמחה ולא פירטו בצורה מעשית כיצד מרבין בשמחה. ואולי בגלל זה לא הובא ברמב"ם ובטור ושו"ע.