אסור ליכנס למקום סכנה בשביל להציל אחרים, והנכנס הוא מתאבד?

[קריינא דאיגרתא]

לפני שארחיב את הדיבור, ודאי שאין כוונתי על החיילים בצבא, שהרי כבר האריך הרמב"ן תחילת פרשת וישלח שאין דרך ישראל כלל ליצא למלחמה בזמן הגלות, ומה שאמר יעקב אבינו דורון תפילה ומלחמה, פירוש "לינצל ולברוח" וז"ל ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, 'לברוח ולהנצל', א"כ ודאי אין כווונתי לשכת הכור ההיתוך,

רק כוונתי היא לאותם אנשים שרואים שבא סכנה לידם, ע"י גויים ויש להם 2 אופציות, או לברוח ולינצל או לצאת למלחמה נגדם, מה הם צריכים לעשות, הילכתית, כאשר על הצד שהם יצאו למלחמה נגדם יש חשש שאחד מהם ימות, האם ההולך למלחמה הוא מאבד עצמו לדעת?

לכאורה מבואר מרש"י בברכות דאם יש חשש סכנה אסור ליכנס למקום סכנה

ידועים דברי הגמרא בברכות ג ב
שכיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד.

ומבואר בגמרא שלפני יציאה למלחמה צריך כמה תנאים
1. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין,
2. ושואלין באורים ותומים.

אמר רב יוסף: מאי קרא? - (דכתיב) ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל - זה יועץ, וכן הוא אומר ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל (איש) בדבר האלהים; בניהו בן יהוידע - זה סנהדרין, ואביתר - אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר: ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי

ורש"י מפרש יועצים באחיתופל - איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה.
ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם.
ושואלין באורים ותומים - אם יצליחו.

ומשמע מרש"י שאם לא יצליחו אסור לצאת למלחמה, משום חשש סכנה, ורק אם בודאות יצליחו במלחמה אז מותר לצאת,

אמנם במשנה ברורה בהלכות שבת סי' שכט סעי' ח'

כותב המ"ב על מש"כ השו"ע הרואה ספינה שיש בה ישראל המטורפת בים, וכן נהר שוטף יחיד הנרדף מפני אנס, מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת כדי להצילם.

כותב המ"ב (סקי"ט) כדי להצילם - ומ"מ אם יש סכנה להמציל 'אינו מחויב' דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך [פתחי תשובה חו"מ סי' תכ"ו]

ומשמע מהמ"ב שרק אינו מחוייב, אבל אילו הוא רוצה ללכת וליכנס למקום סכנה הרשות בידו,

[סכינא חריפא]

לפני הכל השאלה לא מתחילה שכן בגמ' מדובר על מלחמה סתם להשיג כסף ולא בעת צרה.

[בד_קודש]

נידון גדול בפוסקים ועיין יסודי ישרןו מערכת קדיש עמוד 398 בחלק סידור יסודי ישורון חלק א

[אוצר החכמה]

ראשית ברור שגם כשמצליחים המלחמה יש סכנה ואין הצלחה ללא הרוגים כלל אלא בדרך נס.
שנית וזה העיקר שזה בדיוק להיפך לעניין הצלה של אדם פרטי אז יש דיון של ספק סכנה דידיה לעומת סכנת האחר. אבל מלחמה זה עניין אחר שהוא מעצם הנהגת המלכות והמדינה ואין מקום לדון בכלל כאן על ענייני סכנה וכדומה, ופשוט שאם דוד המלך אומר לצאת למלחמה אין טענת ספק סכנה קשורה לעניין. והשאלה באורים ותומים לא נוגעת לדין איסור לצאת מחמת סכנה אלא לעצם העובדה שיש לשאול בה' מה לעשות בעניין כזה אחר שה' נתן אפשרות כזאת.

[קריינא דאיגרתא]

כבר המ"ב מציין שם לדברי הסמ"ע בחו"מ סי' תכ"ו וארחיב,

וזה לשון השו"ע שם,
הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל; או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו; או שידע בעובד כוכבים או באנס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמוד על דם רעך

וכתב הסמ"ע ובהגהות מיימוניות [פ"א מרוצח הט"ו דפוס קושטא] כתבו דבירושלמי [ראה סוף פ"ח דתרומות] מסיק דצריך אפילו להכניס עצמו בספק סכנה עבור זה, והביאו הב"י [סעיף ב'], וכתב ז"ל, ונראה שהטעם הוא מפני שהלה ודאי והוא ספק, עכ"ל. גם זה השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל, ובזה י"ל כיון שהפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא הביאו בפסקיהן, משו"ה השמיטוהו גם כן

והפתחי תשובה כ' שם ועיין בספר אגודת אזוב מהגאון מהר"ם זאב זצ"ל שכתב טעם נכון מה דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא הביאו דברי הירושלמי בזה, משום דס"ל דתלמודא דידן פליג על הירושלמי בהא ע"ש. ושם בסוף הספר בהשמטות הביא בשם הרדב"ז ח"ג סי' תרכ"ז שכתב כן בפשיטות דספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה [עיין מה שכתבתי בפ"ת ליו"ד סימן קנ"ז ס"ק ט"ו הבאתי דברי רדב"ז אלו ע"ש], והוא ז"ל כתב על זה, אולם צריך לשקול הענין היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר, כאותה שאמרו סוף פרק אלו מציאות דף ל"ג [ע"א] גבי שלך קודם לכל אדם, שכל המדקדק בעצמו כך סוף בא לידי כך, וכ"ה בשו"ע [חו"מ] סימן רס"ד סעיף א' ע"ש

הרי שכל ההיתר ללכת ולהציל הוא רק באופן שהמציל ספק ימות והניצול ודאי ימות, אבל באופן דידן שאין ודאות מיתה לניצול מהיכ"ת למציל להכניס עצמו למיתה

[בברכה המשולשת]

יש על זה תשובה ארוכה במשפט כהן וקונטרס ארוך בציץ אליעזר

[לומד_בישיבה]

נידון גדול בפוסקים ועיין יסודי ישרןו מערכת קדיש עמוד 398 בחלק סידור יסודי ישורון חלק א

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 41&hilite=