בענין דבריו התמוהים מהגר"מ שטרנבוך שאי"צ ליכנס למקלט באזעקה

[קריינא דאיגרתא]

בעלון מהגר"מ שטרנבוך (מטות) הובא שאלה "אם לרדת למקלטים בירושלים בשעת אזעקה"

וז"ל אני מצטט, הנה החשש במקומינו שמא יפול טיל על ידו הוא חשש רחוק, ולא חשיב סכנה, דבמג"א (סי' שט"ז סקכ"ג) פסק דחשש רחוק של אחד מאלף לא חשיב מקום סכנה וכיון דלא חשיב מקום סכנה אינו חייב לרדת למקלט בשעת שמיעת האזעקה"

והדברים יותר מתמוהים, ראשית שאין בעולם מג"א שכותב שעל חשש של אחד מאלף לא צריך לחלל שבת, אדרבא מצינו במג"א שעל חשש של אחד מאלף (יותר רחוק מטיל) צריך לחלל שבת (בשינוי) וכמו שכותב המג"א בסי' של שיולדת מדליקים עבורה את האור בשינוי, ושואל המג"א למה לשנות הרי לפי המחבר אי"צ לשנות בפיקו"נ, ומתרץ המג"א שמכיון שיולדת תמות מחמת שלא ידליקו לה את האור הוא חשש רחוק של אחד מאלף ולכן צריך לחלל שבת בשינוי,

הרי מפורש במג"א שעל חשש של אחד מאלף צריך לחלל שבת,

ויתירה מזו המג"א שהוא מצטט מדובר במקרה הרבה יותר רחוק של אחד מאלף, ששם מדובר שצריך להרוג חיה שמזיקה, אומר המג"א " ואותן אנשים שהורגים השממית נ"ל דאיסור גמור הוא דהא אינה מזקת אף דיש לחוש שיפול לתוך המאכל מ"מ מלתא דלא שכיחא הוא ויכול לכסות המאכל וגם אחד מאלף שהיא מסוכנת במאכל לכן יש למחות בידם"

הרי שמדובר בשממית
1. אינה מזיקה לעולם,
2. כל החשש שהיא תיפול למאכל "שזה מילתא דלא שכיחא"
3 עדין הוא יכול לכסות את המאכל,
4. אפילו אם הוא לא יכסה זה חשש של אחד מאלף שהיא מסוכנת במאכל,

ועל זה כותב המג"א ש"אסור להרוג",

אבל מהיכי תיתי לבוא ולומר על כל חשש סתמי של "אחד מאלף" שאין צריך לחשוש והלא זה מרפסין איגרי,

ויתרה מזו דלא דמי כלל טיל ליולדת ושממית, דהא ביולדת ובשממית אין המזיק לפנינו, ועל כן אי"צ לחשוש, אבל בטיל המזיק לפנינו וכל הנידון הוא רק היכן יפול, ומ"ט שלא נחשוש,

[קריינא דאיגרתא]

מכתב מהחזו"א

וז"ל, ההודעה לציבור למהר למקלט לפי מצב הנוכחי יש לחשוב להצלת נפשות, אך יש ליזהר ממלאכה דאורייתא בכל מאי דאפשר כיון שאין כאן סוף סוף שאלת נפשות לפנינו, ואף שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, מ"מ בדברים רחוקים הרבה מפיקוח נפש אין דנים כפיקו"נ ותלוי כפי מדת הבטחון, והמחמיר בכאן אין מוחין בידו, אלא לענין הוראה לרבים יש להורות בזה כדין פיקו"נ. ומלאכות דרבנן אין להחמיר כלל, והמחמיר במלאכות דאורייתא אינו רשאי להחמיר ולמנוע מלהודיע לאחרים האזעקה, אבל במלאכות דרבנן אין ראוי להשתמט, אך לכבות הנר בבית אפל יש להחמיר שזה בכלל דברים רחוקים הרבה מפיקו"נ ואין כאן גורם בטוח לפיקו"נ במצב הנוכחי דיש כאן יותר מתלתא מי יימר. ובכלל צריך זהירות יתירה בהיתר פיקו"נ בדברים שאין הפיקו"נ לפנינו אלא בעתיד, ואם באנו להפריז על המדה יפתח כל החנויות בארצות הגולה בטענת הפסד כל הפרנסה ויבוא לפיקו"נ, וצריך לשקול במאזני צדק, ובכלל אם הנידון לביטול השבת הוי כחילול השם ובחילול השם יש לדון יהרג ואל יעבור, וגם זה צריך שיקול הדעת עכ"ל.

[אוצר החכמה]

המכתב מהחזו"א הוא תמיכה לדעתו של של הגר"מ שטרנבוך. אין כוונתי לומר שזה ראייה שאין כאן פיקוח נפש אלא ראייה לזה שהדבר מסור לשיקול הדעת וממילא יכול הגר"מ לטעון שזה שיקול הדעת שלו, ואחרים יכולים לטעון אחרת.

[אוצר החכמה]

מה שיש לדון בעניין באריכות הוא האם ההיתר לחלל שבת מחייב גם לעשות את הדבר. (דוגמא לדבר אשה שרוצה שבעלה יבא איתה ללידה ביום חול ומסביר לה שאינו יכול האם עובר איסור של סכנה?) וכמובן גם לאידך גיסא שאולי אפילו שלא הותר לחלל שבת אבל מי שאינו נזהר נקרא שמסתכן שלא לצורך ואסור, דוגמה לדבר קיר רעוע שלא נראה שמותר לחלל שבת אם אין סכנתו ברורה ואסור לעבור תחתיו, ואולי יש לחלק.