מי שאין לו אשה נפנה לשם

[גאולה בקרוב]

כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.

[אוצר החכמה]

כבר הבאתי פעם כאן את הראיות הצודקות שהביא הגר"ר מרגליות שעולה מהם שלא היה בזמן המקרא וחז"ל המנהג לשאת יותר מאשה אחת אלא במקום הצורך וזה עוד קצת ראיה לעניין.

[רחמים]

כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.

נראה ליישב בהקדים שאלה: איך הסכימו הבנות החולות שהבחור יברור לו אחת וישא אותה בלא שיהיה לבת זכות בחירה? אלא הבנות החולות הסכימו להינשא רק בזיווג ראשון כיון שהוא כבר נגזר מ' יום קודם יצירת הוולד ולא יוכלו להמלט ממנו בכל מקרה, אבל בזיווג שני יכולה לשנות את מעשה אז למה שתסכים שהוא יבחר אותה והיא לא תבחר אותו, ולכן רק מי שלא נשוי היה נפנה לשם.

[אז תבין]

נראה לי שחכמים זל ששקדו על תקנת ישראל חשו שלא תהיה הפקרות בנושא של בחירת כלה לכך רצו למסד את הענין בקשר לתאריך עדיין יש להתבונן ונראה שהוא קשור להותרו השבטים לבא זה בזה ואיתא בבא בתרא שהוא בטו באב באשר יום כיפור אין יום יותר ראו מזה כאשר כל החושים של האדם מכוונים לטובה

[ר_חיים_הקטן]

כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.

בזמן הראשונים היו מקילין בכגון דא: ראיתי בגליון רבינו ישראל מברונא (פ' בשלח) שכתב שמותר לנשים ואנשים לרקד במחול ביחד. ובבספר גימטריאות (ח"ב בשלח אות ר"ב) כ' דמותר לבתולה לרקד במחול כדי שיקפצו עליה אנשים לישאנה. וכו' וכו'.

[רחמים]

בזמן הראשונים היו מקילין בכגון דא: ראיתי בגליון רבינו ישראל מברונא (פ' בשלח) שכתב שמותר לנשים ואנשים לרקד במחול ביחד. ובבספר גימטריאות (ח"ב בשלח אות ר"ב) כ' דמותר לבתולה לרקד במחול כדי שיקפצו עליה אנשים לישאנה. וכו' וכו'.

ילקוט שמעוני זכריה רמז תקפא

וספדה הארץ וגו' משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד. והלא דברים ק"ו לע"ל שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בם אמרה תורה נשים לבד ואנשים לבד, עכשו בשמחת בית השואבה שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט עאכ"ו.

תוספתא מסכת סוכה (ליברמן) פרק ד

בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש שלש רוחות ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין

[ר_חיים_הקטן]

לא אמרתי שהדבר הגיוני רק שכן כתוב שם. אכן הדבר תמוה וצ"ב.

[רחמים]

חיפשתי בספר הגימטריאות ולא מצאתי, תוכל להעלות צילום מהאוצר? וכן את ר' ישראל מברונא אם אפשר.

[אוצר החכמה]

נראה ליישב בהקדים שאלה: איך הסכימו הבנות החולות שהבחור יברור לו אחת וישא אותה בלא שיהיה לבת זכות בחירה? אלא הבנות החולות הסכימו להינשא רק בזיווג ראשון כיון שהוא כבר נגזר מ' יום קודם יצירת הוולד ולא יוכלו להמלט ממנו בכל מקרה, אבל בזיווג שני יכולה לשנות את מעשה אז למה שתסכים שהוא יבחר אותה והיא לא תבחר אותו,

אבל בזיווג ראשון גם אינה מפסידתו כמו שאמר רבא, אז בשביל מה בכלל אמרו לו בחור וכולי

ויש ליישב דבריך שלא נגזר שיישא רק שבת פלוני לפלוני, ובאו למנוע שירצה להשאר בחור. והכוונה בחילוק דיופי ובנים וכולי הוא דכל צד הוא רק סיבה שבכלל ישא, ולא שישא אותה ולא את חבירתה מה שאינו יכול להיות לדבריך.

[מרן המשגיח]

איך הסכימו הבנות החולות שהבחור יברור לו אחת וישא אותה בלא שיהיה לבת זכות בחירה?

שאלה של בן המאה העשרים ואחת...

[אוצר החכמה]

וגם של הגמרא בפ"ב דקידושין ותאמר בפלוני אני רוצה. אבל וודאי שלא שאל רחמים את זה רק לחריפות בעלמא כי איפה כתוב שם שהוא היה נוטל מכל אשר בחר? ועיין בפרשת בראשית.

[ר_חיים_הקטן]

בציון שכתבתי מספר הגימט' צ"ל כ"ב במקום ר"ב.

Untitled.png (94.86 KiB) נצפה 3997 פעמים

[סכינא חריפא]

בציון שכתבתי מספר הגימט' צ"ל כ"ב במקום ר"ב.

Untitled.png

אולי הכוונה שזה יהיה לימות המשיח ולא יהיה חטא

[סכינא חריפא]

וגם של הגמרא בפ"ב דקידושין ותאמר בפלוני אני רוצה. אבל וודאי שלא שאל רחמים את זה רק לחריפות בעלמא כי איפה כתוב שם שהוא היה נוטל מכל אשר בחר? ועיין בפרשת בראשית.

כנראה שהוא למד את הפסוקים כך, שבני בנימין חטפו להם את בנות שילה, אבל ודאי שזה היה מקרה חד פעמי ולא שכל שנה היו גוזלים את הנשים וזה מבואר בפסוק מיניה וביה.

[אמסטרדם]

כבר הבאתי פעם כאן את הראיות הצודקות שהביא הגר"ר מרגליות שעולה מהם שלא היה בזמן המקרא וחז"ל המנהג לשאת יותר מאשה אחת אלא במקום הצורך וזה עוד קצת ראיה לעניין.

וכמדומה שהוזכר שם ראיה זו.

[הכהן]

שמעתי לאחרונה, שבחרו את יום ט"ו באב, כיון שזה היום האחרון שנוטעים נטיעות כדי 'להרויח' שנת ערלה.
מישהו מכיר מקור?

[אמסטרדם]

להלן ממה שקיבלתי מתוך מה שכתב מאן דהו באחד הפורומים [- כמובן שאני לא לוקח אחריות]:

תשמעו סיפור מעניין על רבי אהרן טייטלבוים, אדמו"ר מסאטמאר,
בדידי הוה עובדא:
נקלעתי לבית מדרשו בהרי הנופש בארה"ב. (הוא נופש עם מניין מצומצם מחסידיו המובחרים) ובתוך דרשתו בסעודה שלישית -
הזכיר בהבלעה את העובדה שהיום הוא יום מיוחד, ט"ו באב שבו בנות ישראל יוצאות וכו' והוסיף דרך אגב שבוודאי אין זה
כפשוטו, (דהיינו העובדה המצויינת בסוף מסכת תענית שפעמיים בשנה היו בנות ישראל יוצאות ורוקדות בכרמים למול הבחורים
למטרת נישואין - לא התרחשה באמת במציאות!!!)
ניגשתי איליו ביום ראשון אחר התפילה, שאלתי אותו הייתכן? לומר על משנה שלא כפשוטו? וכי היכן מצאנו דבר כזה? בתחילה
הוא ניסה לנפנף אותי בתמיהה רבתי עלי אישית: "מה? אתה לא מבין לבד? אתה לא קולט למה אי אפשר לומר שזה כפשוטו?"
כאילו חסר לי ביראת שמים בעצם השאלה המטונפת הזאת. אך אני לא ויתרתי: "מילא אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא
בתרא - הייתי מבין אם היית אומר שזה שלא כפשוטו, אך כאן מדובר במשנה! וכן במקרא מפורש בסוף שופטים! "הנה חג לה'
מימים ימימה" וגו' שבני בנימין חטפו להם נשים מהמחולות הללו, האם גם מקרא זה יוצא מידי פשוטו???
הוא שב וקבע בנחרצות: "עם ישראל - היה תמיד עם קדוש, ומוכרח הדבר שלא היה יכול להיות כפשוטו, ואם אין את מבין לבד -
אין אני יכול להסביר לך!" כאן כבר לא יכלתי להתאפק מלהתחצף קצת, עניתי: "אם ההתייחסות למשנה היא כזו - אז אולי נפרש
המימרא 'שלש שבועות השביע' (-הבסיס של התזה האנטי ציונית בספר ויואל משה) גם שלא כפשוטו! מיד ברחתי משם.
אגב: בעלון השבועי שחסידי סאטמאר מדפיסים (את דברי התורה בסעודה שלישית) - הושמט המשפט הזה.

[הכהן]

שמעתי לאחרונה, שבחרו את יום ט"ו באב, כיון שזה היום האחרון שנוטעים נטיעות כדי 'להרויח' שנת ערלה.
מישהו מכיר מקור?

אולי יש לתקן:
שמא זו לא הסיבה לבחירת היום אלא הסיבה לבחירת המקום.

[רחמים]

"מילא אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא
בתרא - הייתי מבין אם היית אומר שזה שלא כפשוטו, אך כאן מדובר במשנה! וכן במקרא מפורש בסוף שופטים! "הנה חג לה'
מימים ימימה" וגו' שבני בנימין חטפו להם נשים מהמחולות הללו, האם גם מקרא זה יוצא מידי פשוטו???

יעויין בתפארת ישראל - יכין מסכת תענית פרק ד משנה ח

סג) צאינה וראינה וכו'. נ"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר"ל אף על גב דביו"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו"כ הקדוש והנורא בשדוכים, ע"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו"כ התכוונו להקב"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו, אל תתן עיניך בנוי, דאע"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ"ש חסד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר"ה ד"ד א'], וכן חסד לאומים חטאתם [כב"ב ד"י ע"ב], אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ"ל דמה"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו"כ והרי קינה מבע"ל, אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:

[אמסטרדם]

"מילא אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא
בתרא - הייתי מבין אם היית אומר שזה שלא כפשוטו, אך כאן מדובר במשנה! וכן במקרא מפורש בסוף שופטים! "הנה חג לה'
מימים ימימה" וגו' שבני בנימין חטפו להם נשים מהמחולות הללו, האם גם מקרא זה יוצא מידי פשוטו???

הנני מוצא לנכון לציין שהנ"ל אינם משלי כ"א ממה שקיבלתי כאמור לעיל.

[איש רגיל]

כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.

נראה כדבריך הראשונים, וכן מורה לשון חז"ל: ומי שאין לו אשה.

ייש"כ על העלאת הנקודה המעניינת.