איסור ריקוד ביו"ט - בשמיני עצרת

[מלח הארץ]

ידועים דברי הגאונים שבשמחת תורה מותר לרקוד ולספק כף לכבוד שמחת התורה אע"פ שחז"ל אסרו דבר זה בשבת ויו"ט, ועל פי זה נהגו כל ישראל לעשות כן אע"פ שבשאר שמחה של מצוה כגון שמחת חתן וכלה לא הותר דבר זה כמבואר במשנ"ב.
והנה הא ודאי שאין לפקפק על מנהגן של ישראל שהוא מנהג עתיק ומוסכם, אבל מ"מ יש להעיר שמצד אמיתת הדברים אין להיתר זה מקור הלכתי בהיר, שהרי איך יכולים הגאונים לבטל דבר הנגזר במנין ע"י בי"ד גדול מהם טובא.
ועל כן מסתבר שלא אמרו כן אלא על שמחת תורה בחו"ל שכל עיקרו אינו אלא מנהג ישראל [היזהרו במנהג אבותיכם בידיכם], ושפיר אתי מנהג ומבטל מנהג, שמכיון שנקבע יו"ט זה לשמחת תורה ראוי לבטל בו איסור ריקוד שאין לו אלא תוקף מנהג ככל דיני יו"ט שני.
אבל בארץ ישראל שהוא יו"ט דאורייתא אין לנו מקור מדבריהם כלל להתיר איסור גמור זה לכבוד התורה.
[וכידוע שבמנהג הארצישראלי הקדום לא היה כלל חג שמחת תורה שהרי היו מסיימים התורה אחת לשלש שנים, ורק משנתחדש הישוב ע"י בני אירופה -לאחר הכחדתו במסעי הצלב- הביאו עימם את מנהג מקומם לא"י].
ואכפול שוב שאיני אומר כן להלכה אלא לפלפולא בעלמא.

[גם זו לטובה]

למה רק לפלפולא בעלמא?

הדברים עתיקים
viewtopic.php?f=31&t=1976&p=14003&hilit=%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94+%D7%95%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%94#p14003

א' מחזור שנתי נהג בא"י כבר בתקופת הגאונים והאריך בזה פליישר בכמה מקומות.
ב' במהרש"ל ועוד פוסקים דנו להתיר לרקוד גם בשבת לשמחת חתן ע"פ דברי הגאונים שהתירו לרקוד בשמחת תורה. [ראה- מהרש"ל (ביצה ה,ו) ב"ח (שלח,ב) שעה"צ (שלט,ז)]
ג' בדברי הגאונים יש מקום לדייק שהתירו דוקא משום דהוי יו"ט שני.

[מלח הארץ]

כתבתי לפלפולא בעלמא, מפני שכבר נתקבל המנהג בכל ישראל וחכמיהם להתיר דבר זה, וממילא לו יהי שהגאונים לא התירוהו מ"מ כבר הותר ע"י חכמי ארץ ישראל שבכל מאות השנים האחרונות.

[אוצר החכמה]

בריקוד יש לצרף עוד קולא ולטעון שלא נאסר ריקוד אלא כשמשמיע קול בריקודו כי הוא מאיסור השמעת קול, וריקוד דידן היכא שלא מתכוונים להשמיע קול בטפיחת הרגלים לא נאסר ובערוך השולחן כתב סברא דומה.