מה עושים בשמיטה המחמירים כמבי"ט לא לקנות פירות מגוי עם מעשר?

[קריינא דאיגרתא]

כידוע הגר"א לא רצה לבוא לארץ ישראל כי סבר כדעת המבי"ט שיש קדושת שביעית על פירות נכרי, אולם מכיון שאינו הפקר לא יכל לעשר את הפירות והירקות (בנכרי אין איסור ספיחין) מחמת החרם של רבני צפת נגד מי שמעשר פירות שביעית,

מה למעשה עושים רבבות המקפידים להביא דוקא מחו"ל, האם כאשר הם מתארחים אצל קרובי משפחה שמגישים להם ירקות של 'נכרי' שלכאורה אין להם כל בעיה לאכול אם הם שומרים על זה קדושת שביעית, אבל מה הם עושים עם מעשר, האם הם לא חוששים לחרם? ואם חוששים מה העצה,

[יעקובי]

מחמת החרם של רבני צפת נגד מי שמעשר פירות שביעית

ראשית דבר יש כאן טעות יסודית, החרם היה נגד מי שלא מעשר פירות שביעית.

[היא שיחתי]

נראה לי שגם דעת החזו"א הפוסק שיש קדושה שצריך לעשר לחומרא

[יעקובי]

ודאי!!

[בברכה המשולשת]

כידוע הגר"א לא רצה לבוא לארץ ישראל כי סבר כדעת המבי"ט שיש קדושת שביעית על פירות נכרי, אולם מכיון שאינו הפקר לא יכל לעשר את הפירות והירקות (בנכרי אין איסור ספיחין) מחמת החרם של רבני צפת נגד מי שמעשר פירות שביעית, ,

מנין "כידוע" זה, שלא היה ידוע לבני אדוננו הגר"א

[צופר הנעמתי]

הכותרת מוטעית. מי שמחמיר לא לקנות פירות נכרי זה החזו"א, המבי"ט התיר בפירוש רק מצריך לנהוג בהם קדו"ש (וגם זה לא בכל הפרטים).

[מחולת המחנים]

כידוע הגר"א לא רצה לבוא לארץ ישראל כי סבר כדעת המבי"ט שיש קדושת שביעית על פירות נכרי, אולם מכיון שאינו הפקר לא יכל לעשר את הפירות והירקות (בנכרי אין איסור ספיחין) מחמת החרם של רבני צפת נגד מי שמעשר פירות שביעית, ,

מנין "כידוע" זה, שלא היה ידוע לבני אדוננו הגר"א

רבי משה נחמיה כהניו בספרו שנת השבע (בסוף, הערה ב', בהג"ה) מביא שמועה זו, ומפקפק בה.

[יעקובי]

הכותרת מוטעית. מי שמחמיר לא לקנות פירות נכרי זה החזו"א, המבי"ט התיר בפירוש רק מצריך לנהוג בהם קדו"ש (וגם זה לא בכל הפרטים).

נראה לי שבחזו"א (י,יד) מבואר שיש לדון בזה, והנטיה (ואולי אפשר לומר המסקנא) להתיר.

[יעקובי]

מחמת החרם של רבני צפת נגד מי שמעשר פירות שביעית

ראשית דבר יש כאן טעות יסודית, החרם היה נגד מי שלא מעשר פירות שביעית.

שוב הבנתי כי לפותח האשכול נתחלפו שני ענינים זב"ז.

היו שני חרמים [הנוגעים למעשרות] בצפת.

חרם אחד - אינו קשור לשמיטה - על המעשרים בכל השנים פירות הגוי שנתמרחו ע"י הגוי. (כס"מ תרומות א,יא ועו"ס).

חרם שני - קשור לשמיטה - על האינם מעשרים בשנת השמיטה פירות הגוי שנתמרחו ע"י ישראל. (אבק"ר כה).

בנוגע לשמועה עם הגר"א, מלבד המקור שצויין לעיל בספרו של הרב כהניו, מקורה היותר קדום הוא בהגהת הרד"ל (פו) ע"ס עליות אליהו.

בשני המקומות ישנה איזו בעייתיות עם ניסוח הדברים (לא אותה בעיה), וא"א להאריך כעת.

עכ"פ אם נתלה בט"ס וכד', אפשר להעמיד הדברים כך: הגר"א חפץ לעלות לאה"ק ולהחמיר לעשר פירות גוי שנתמרחו ע"י הגוי מבלי קשר לשמיטה [כענין הראשון הנ"ל], ומשנודע לו מהחרם סב על עקבותיו. [יצויין כי בהערה הנ"ל על עליות אליהו הובאה שמועה נוספת כי הגר"א חזר בו מטעם אחר].

[סכינא חריפא]

כידוע הגר"א לא רצה לבוא לארץ ישראל כי סבר כדעת המבי"ט שיש קדושת שביעית על פירות נכרי, אולם מכיון שאינו הפקר לא יכל לעשר את הפירות והירקות (בנכרי אין איסור ספיחין) מחמת החרם של רבני צפת נגד מי שמעשר פירות שביעית,

מה למעשה עושים רבבות המקפידים להביא דוקא מחו"ל, האם כאשר הם מתארחים אצל קרובי משפחה שמגישים להם ירקות של 'נכרי' שלכאורה אין להם כל בעיה לאכול אם הם שומרים על זה קדושת שביעית, אבל מה הם עושים עם מעשר, האם הם לא חוששים לחרם? ואם חוששים מה העצה,

שאלה קשה יותר, מה יעשו אלו לאחר זמן הביעור? וכגון מי שאביו או חמיו אינם מקפידים ע"ז, ואנחנו לא נדע מה נעשה והאי גברא נמי בהאי פחדא יתיב.

[יעקובי]

אכן, חריפה הערתך הרב חריפא.

אולי אפשר להציע, לבקש מבעל הסעודה להפקיר בפני שלשה את כל הסעודה, ובזה לסמוך על הסמ"ג ודעימיה שבהפקר סגי. (כתבתי מקופיא לעורר לב המעיין, יבואו הלמדנים וידונו).

[מן השורה]

מה יועיל הפקר אחרי שעבר זמן הביעור והפירות נאסרו ?

[סכינא חריפא]

אני חשבתי שכיון שהאורח מקבל פחות ממזון שלש סעודות ומכיון שלא חל איסור הנאה על הפירות משום שהבעלים המארח עשה כדין עפ"י רבותיו [ושלא לפי השמועה בשם החזו"א] א"צ לבער, אבל ראיתי בספרי הליקוט בשם הגרי"ש אלישיב שכיון שחלה חובת ביעור שוב א"צ שיגיע אליו דוקא מזון ג"ס ולא עיינתי עדיין אם חלוקים עליו מחכמי ישראל.

[סכינא חריפא]

מה יועיל הפקר אחרי שעבר זמן הביעור והפירות נאסרו ?

יועיל, כיון שסמך ע"ד רבותיו

[מן השורה]

עי' בס' שערי השמיטה להרב טשזנר שהביא משו"ת אז נדברו (רב"י זילבר) להקל בזה מטעם שבאונס לא נאסרים הפירות, וכיון שרבותיו סוברים שאין קדו"ש בפירות אלו נחשב כאנוס. וזה חידוש!.

[סכינא חריפא]

מנחת שלמה סימן נא אות נז ועוד פוסקים ואין לי פנאי לחפש

[מן השורה]

ובעיקר קולת הרב אז נדברו, הנה בכל מקום מי שטועה בהלכה הרי הוא שוגג ולא אנוס!, אלא שמדמים כנראה את דין זה להדין שיחיד שעשה בהוראת ב"ד נחשב אנוס, אע"פ שתלמיד שהגיע להוראה וידע שטעו נחשב שוגג ולא אנוס, כי מי שלא הגיע להוראה הוא הולך אחר רבותיו הוא אנוס.

א"כ מי שאביו או חמיו הגיעו להוראה, לא יועיל עצה זו.

[מן השורה]

מנחת שלמה סימן נא אות נז ועוד פוסקים ואין לי פנאי לחפש

בסימן נא אין כלל 'אות נז', וצ"ל אות י"ז

[סכינא חריפא]

ובעיקר קולת הרב אז נדברו, הנה בכל מקום מי שטועה בהלכה הרי הוא שוגג ולא אנוס!, אלא שמדמים כנראה את דין זה להדין שיחיד שעשה בהוראת ב"ד נחשב אנוס, אע"פ שתלמיד שהגיע להוראה וידע שטעו נחשב שוגג ולא אנוס, כי מי שלא הגיע להוראה הוא הולך אחר רבותיו הוא אנוס.

א"כ מי שאביו או חמיו הגיעו להוראה, לא יועיל עצה זו.

לא ברור
א. דעת חרדים שגם שוגג לא נאסר
ב. יש כאן משהו יותר עמוק מכל טעות של דיין כיון שכאן לא הוכרעה המחלוקת וכל א' עושה כרבותיו, והאריכו בזה כ"פ בפורום.
ג. בטועה בשיקול הדעת יש פנים לומר שאפילו חלה ההוראה
ד. גם מי שלא הגיע להוראה להלכה מביא קרבן, אם לזאת היתה כוונתך במושגי שוגג -אונס.