ולא מצאה היונה מנוח

[ברזילי]

שאלו הילדים בשולחן שבת - הלא ארבעים יום קודם לשילוח היונה נראו ראשי ההרים, ולמה לא מצאה היונה מנוח?
ותרץ הרמב"ן "אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם, אף כי בהיות המים על פני כל הארץ, ולכן לא מצאה היונה מנוח אשר ייטב לה"
אמנם עדיין יקשה, הלא מיום הראות ההרים הגבוהים עד היום בו חרבו פני האדמה אין אלא חדשיים, ואם כן בארבעים יום יש להניח שנגלו כבר אזורים נרחבים הנמצאים בגובה מעל פני הים, והתיבה נחה באזור גבוה, והדק"ל
(הן אמת שהרמב"ן סובר, דלא כרש"י (וחז"ל במדרש), שקצב ירידת המים לא היה אחיד, אך גם בקצב לא אחיד אם מפלס המים ירד אלפי אמה במשך חדשיים, אין זה סביר שאחר שני שליש מתקופה זו עדיין לא נגלו עצים. עצי זית גדלים גם בגובה רב מאד, עד גבהי הפסגות הגבוהות ביותר באזור)

[ברזילי]

אגב, כתב שם עוד הרמב"ן "והנה גם לדברינו גם לדברי רבותינו וכל המפרשים יהיו הרי אררט מן ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים שהיו המים עליהם ט"ו אמה, ולכן יקשה זה כי הידוע בהר היוני שגבוה מהם הרבה מאד וארץ אררט בשפל הכדור הקרוב לבבל."

היכן לדעתו ארץ אררט? ומיהו ההר היוני?

[צופר הנעמתי]

אשאל עוד - מה הועיל לנח עלה הזית אם כבר ארבעים יום קודם נראו ראשי ההרים?

[ארפכשד]

אגב, כתב שם עוד הרמב"ן "והנה גם לדברינו גם לדברי רבותינו וכל המפרשים יהיו הרי אררט מן ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים שהיו המים עליהם ט"ו אמה, ולכן יקשה זה כי הידוע בהר היוני שגבוה מהם הרבה מאד וארץ אררט בשפל הכדור הקרוב לבבל."

היכן לדעתו ארץ אררט? ומיהו ההר היוני?

כוונת הרב הנפח שההר היווני הוא האלימפוס אך לכאורה הוא נמוך מההר המזוהה כיום עם אררט.

[ארפכשד]

אשאל עוד - מה הועיל לנח עלה הזית אם כבר ארבעים יום קודם נראו ראשי ההרים?

ותרץ הרמב"ן "אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם

[מלח הארץ]

כל עיקר פרשה זו תמוהה כי מה חשיבות היא בידיעת נח את מצב המים, ולמה האריכה תורה כ"כ בתיאור קצב ירידת המים וידיעת נח בכל זה, ובלא"ה הרי בסוף יצא עפ"י ציווי ה' ולא עפ"י ידיעתו הוא, וא"כ מאי נפ"מ בכל זה?

[רחמים]

מוסר השכל גדול יש בזה, שאף שנח היה מבין גדול מה מצב המים והיבשה לא יצא על דעת עצמו אלא על דעת הקב"ה הרי יש בזה תיקון לחטא עץ הדעת.
אולם יש גם המבקרים את נח

העתקה.png (56.24 KiB) נצפה 3352 פעמים

ויש גם דרך כזו

העתקה.png (103.83 KiB) נצפה 3352 פעמים

[רחמים]

ויש עוד ביאור

העתקה.png (58.18 KiB) נצפה 3351 פעמים

העתקה.png (86.26 KiB) נצפה 3350 פעמים

[ברזילי]

כעת עלה בדעתי שלולא דברי רש"י והרמב"ן היה מקום לומר ששילוח העורב והיונה היה מקץ ארבעים יום לנוח התיבה על הרי אררט, ולא מקץ ארבעים יום להגלות ראשי ההרים. ויהיה שיעור הכתוב לפי זה בדרך של כלל ופרט - ראשית נאמר הכלל שהמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי באחד לחודש שבו נגלו ראשי הרים, ואז הולך ומפרש כיצד קרה הדבר: מקץ ארבעים יום לנוח התיבה, עוד טרם ראה נח את ראשי ההרים רצה נח לדעת מה מצב המים בחוץ ולכן שלח את העורב, וביום ארבעים ושבעה שלח את היונה, אך עדיין לא מצאה מנוח, וביום חמשים וארבעה כבר נראו ראשי העצים שעל ההרים, והביאה היונה עלה זית, ורק לאחר מכן לאחר ביום השישים ואחד לנוח התיבה, יום אחד לאחר שנראו ראשי ההרים, מצאה היונה מנוח ולא שבה אליו עוד.

לפי זה מובן היטב מדוע הוצרך נח ליונה ולא ראה בעצמו את ראשי ההרים שתיבתו נחה עליהם, וכן מה שלא מצאה היונה בראשונה מנוח לכף רגלה כי מים על פני כל הארץ.

[לומד_בישיבה]

כל עיקר פרשה זו תמוהה כי מה חשיבות היא בידיעת נח את מצב המים, ולמה האריכה תורה כ"כ בתיאור קצב ירידת המים וידיעת נח בכל זה, ובלא"ה הרי בסוף יצא עפ"י ציווי ה' ולא עפ"י ידיעתו הוא, וא"כ מאי נפ"מ בכל זה?

מכאן שחובת האדם לדעת מה קורה בעולם ולא יאמר שלום עלי נפשי. והדברים ידועים.
--
הרב ברזילי לולא דברי רש"י נוכל לפרש באופן פשוט יותר - ראה מפרשי רש"י שטרחו הבין מפני מה כתב רש"י אצל היונה אין זה לשון שליחות וכו' ופירשו שרש"י בא לאפוקי שלא תאמר ששלח את היונה כדי שתשיב לו דבר. וכך נפרש לראות הקלו המים, שהיונה תבדוק אם קלו המים ותשיב לו דבר, דלשון וישלח אינו משמע כל כך לשון משלח, אלא לשון שליחות, ועיין כל העניין במפרש"י. - ולכאו' אילו היינו מפרשים שהכוונה להשיב אותו דבר, ודלא כמפרשי רש"י היה ניתן לתרץ שלא מצאה מנוח הכוונה מנוח למטה בארץ - שהטיל נח על היונה שליחות לראות הקלו המים למטה בארץ - ולא ששילחה מאתו כפי שפירשו מפרשי רש"י ולא באתי אלא לעורר. ולא לקבוע מסמרות חלילה.

[לומד_בישיבה]

הרב בריזלי.
ראה מש"כ הרא"ם בראשית פרק ח

ו) מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההרים. שאם תאמר משנחה התיבה, ו"עשירי" (שבפסוק ה) עשירי להפסקה, דומיא דשביעי שהוא שביעי להפסקה, ויהיה שקוע התיבה שתים עשרה אמות ושליש, שוב לא יתכן לומר (פסוק יב) "ולא יספה שוב אליו עוד", מפני שאחר הששים יום משנחה התיבה עדיין לא נראו ראשי ההרים ולא היה לה מנוח לכף רגלה. וליכא למימר לעולם משנחה התיבה, ומאי עשירי עשירי לירידת הגשמים, דמאחר שאין מנין העשירי כמנין השביעי אלא האחד להפסקה והשני לירידה גם אין שום נפקותא בשקוע התיבה, שבין כך ובין כך שקועה אחת עשרה אמה, מי הביאנו לומר שהוא שב למעלה אל "ותנח התיבה" (פסוק ד) ולא אל "נראו ראשי ההרים" (שבפסוק ה) הסמוך לו שהוא על פי סדר המקראות.
אך קשה, מאחר ששלוח היונה בפעם הראשונה היה אחר ארבעים ושבעה יום משנראו ראשי ההרים, מדוע לא מצאה מנוח לכף רגלה, הרי לא נשארו עד שחרבו המים רק ארבעה עשר יום, ומסתמא נראו כל ההרים הגבוהים והשפלים, גם קצת מהאילנות הגבוהים והרי אררט עצמם, שנחה בהם התיבה, מסתמא היו רובם מגולים אחר ארבעים ושבעה יום משנראו ראשיהם, ולמה לא מצאה מנוח לכף רגלה. ועוד, מאחר ששלוח היונה בפעם השלישית היה אחר ששים יום מראש חדש אב שבו נראו ראשי ההרים, אם כן זה המעשה היה בראשון באחד לחדש שבו חרבו המים, ומהו זה שכתוב (פסוק יב): "ולא יספה שוב אליו עוד" ואחר כך: "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים", דמשמע שעבר זמן מה בין שלוח היונה ובין הראשון שבו חרבו המים. ואם כן יותר נכון היה לפרש מקץ ארבעים יום משנחה התיבה, ומאי עשירי עשירי לירידה, שלפי זה לא עברו משנראו ראשי ההרים עד סוף השבעה וארבעים יום של שלוח היונה בפעם הראשונה משנחה התיבה רק ארבעה ימים, ומסתמא כל העולם כולו היה מכוסה במים ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, וגם הזמן של שלוח היונה בפעם השלישית היה אחר (ארבעים) [שישים] יום משנחה התיבה, שהוא בשמנה עשר לאב ויש הפרש בין זה ובין הראשון שבו חרבו המים ארבעים ושנים יום, מלפרש "מקץ ארבעים יום - משנראו ראשי ההרים" ומאי עשירי עשירי לירידה. והרמב"ן ז"ל נתעורר בזה ואמר: "אין מנהג העופות לנוח בראשי ההרים הגבוהים על הארץ ואין אילן שם". ואם הוא אמת בהיות כל הארץ מלאה אילנות, לא יתכן זה בהיותם בלתי אילנות, שכלם מכוסים במים, כי כאשר לא ימצאו אילנות ינוחו על ראשי ההרים, ואם לא ימצאו לא זה ולא זה, כגון במדבר וכיוצא בו, ינוחו על המישור ועל הצמחים הגבוהים.

[ברזילי]

ברוך שכוונתי, תודה

[לומד_בישיבה]

ומסתמא נראו כל ההרים הגבוהים והשפלים, גם קצת מהאילנות הגבוהים והרי אררט עצמם, שנחה בהם התיבה, מסתמא היו רובם מגולים אחר ארבעים ושבעה יום משנראו ראשיהם, ולמה לא מצאה מנוח לכף רגלה.

מדברי הרא"ם הנ"ל.

מצוה ליישב דברי רש"י.
וניתן לפרש בכמה אופנים. – ובהקדם עלינו לבאר שלא מצאה יונה מנוח לכף רגליה, הכוונה בזה, מנוח על הארץ, שלא יכלה להניח כף רגליה על הארץ טרם חרבו המים ולו במקצת, ואם משום מה שכתב הרא"ם שכבר נראו ראשי האילנות הגבוהים, ניתן לבעל דין לחלוק. - יתירא מכך, כמה ממפרשי רש"י כתבו להוכיח מן המדרש שהאילנות הגבוהים נעקרו ונמחו בימי המבול, ומילתא דמסתברא הוא, ועלה הזית לא הביאה מאילן גדול.

וכדברי רש"י מבואר להדיא בפרקי דר"א פכ"ג שאמרו שם: שלח נח את העורב ומצא נבלה בראשי ההרים וישב לו - ולהדיא כדברי רש"י ששילח העורב אחר שנראו ראשי ההרים.

--
ועוד יש לומר בזה, כי אין הכי נמי אילו הייתה היונה מתאמצת הייתה יכולה למצוא מקומות על פני תבל שכבר הקלו שם המים ולהניח שם כף רגלה, אך היות והיא חזרה מזה למד נח שטרם קלו המים מעל כל פני האדמה – ולפי"ז אין להקשות איך ידע נח, אלא מדוע לא התאמצה היונה להגביה עוף למקומות אשר שם כבר קלו המים, וזה אינה קשיא כל כך.
ואפשר שבכוונה עשה כן הקב"ה כדי שיידע נח שעדיין לא קלו המים מעל כל פני האדמה, ואם תאמר האיך שלחה נח לדעת והיה לו לחשוש שתתאמץ ותמצא מקום מנוח לכף רגליה במקום כל שהוא על פני תבל כבר הארנו בזה במ"א.

ממה שהיה רשום אצלי בכתובים.