כולל יונגערמאן כתב:משהו אני זוכר מנדרים אבל אולי רק הר"ן מביאו שם.
הר"ן בנדרים ס: כתב:ומהא שמעינן דבשטרות נמי כשהוא כותב ביום החדש הראשון כותב ביום החדש פלוני ואין כותבו על שם חדש שעבר ואם עשה כן השטר מוקדם ופסול שהשטר נעשה בחדש השני ויאמרו שקודם לכן נעשה שאין יום ראשון של חדש שני נקרא על שם החדש שעבר בלשון בני אדם וביום החדש השני כותב ביום שני לחדש פלוני ומחרתו יום שלישי ואם יכתוב יום שני יפסל משום מוקדם דכיון דלענין נדרים אמרי' דיום ראשון דחדש חסר ריש ירחא קרו ליה הכי נמי דיינינן בשטרות דהא לקמן בסוף פרקין מדמינן שטרות לנדרים וכן בדין דשטרות וחיובין בלשון בני אדם הן בכל מקום מיהו כתב הרשב''א ז''ל בשם התוספות דבגיטין צריך לכתוב ביום שלשים לחדש תשרי שהוא ראש חדש מרחשון כדי להחמיר: איבעיא להו כו' דיניה כהיום. דלשתרי לכשתחשך או כיום אחד דליתסר מעת לעת:
מן התורה אין ראש חֹדש אלא יום אחד בלבד, והוא הראשון לחֹדש החָדש. ..היה נהוג לחוג לפעמים את ראש חדש שני ימים.
אימתי חגגו ראש חדש יום אחד ואימתי שני ימים? -:
לאחר שעברו עשרים ותשעה יום מן החדש שעבר ונכנס ליל שלשים - כבר חשבוהו לראשון של החדש הבא וחגגוהו בסעודה ובשמחה. ובית דין שבירושלים היו ממתינים כל אותו הלילה וכל יום המחרת לעדים שיבואו להעיד שראו את הלבנה החדשה:
באו עדי החֹדש ביום השלשים, הקריבו קרבן מוסף באותו היום, ולמחרת היה חול. לא באו עדי החדש באותו היום, כבר לא המתינו לעדים וקדשו החדש ביום המחרת, נמצא שהוחגו שני ימים ראש חדש: והמקומות המרוחקים מירושלים, שלא הגיעו אליהם שליחי בית דין להודיע באיזה יום נקבע ראש חדש, היו חוגגים ראש חדש, מפני הספק, שני ימים בכל ראשי החדשים:
ובזמננו שאנו מקדשין ראשי חדשים לפי החשבון, אף על פי שאנו יודעים מראש מתי יחול היום הראשון של החדש הבא, עדיִן מנהג אבותינו בידינו לחוג שני ימים ראש חדש, אלא שאנו נוהגים כמנהג אבותינו שהיו נוהגים בירושלים, היינו מקצת החדשים - שני ימים, ומקצתם - יום אחד בלבד:
כולל יונגערמאן כתב:מצאתי באתרים מסתובב נוסח זהמן התורה אין ראש חֹדש אלא יום אחד בלבד, והוא הראשון לחֹדש החָדש. ..היה נהוג לחוג לפעמים את ראש חדש שני ימים.
אימתי חגגו ראש חדש יום אחד ואימתי שני ימים? -:
לאחר שעברו עשרים ותשעה יום מן החדש שעבר ונכנס ליל שלשים - כבר חשבוהו לראשון של החדש הבא וחגגוהו בסעודה ובשמחה. ובית דין שבירושלים היו ממתינים כל אותו הלילה וכל יום המחרת לעדים שיבואו להעיד שראו את הלבנה החדשה:
באו עדי החֹדש ביום השלשים, הקריבו קרבן מוסף באותו היום, ולמחרת היה חול. לא באו עדי החדש באותו היום, כבר לא המתינו לעדים וקדשו החדש ביום המחרת, נמצא שהוחגו שני ימים ראש חדש: והמקומות המרוחקים מירושלים, שלא הגיעו אליהם שליחי בית דין להודיע באיזה יום נקבע ראש חדש, היו חוגגים ראש חדש, מפני הספק, שני ימים בכל ראשי החדשים:
ובזמננו שאנו מקדשין ראשי חדשים לפי החשבון, אף על פי שאנו יודעים מראש מתי יחול היום הראשון של החדש הבא, עדיִן מנהג אבותינו בידינו לחוג שני ימים ראש חדש, אלא שאנו נוהגים כמנהג אבותינו שהיו נוהגים בירושלים, היינו מקצת החדשים - שני ימים, ומקצתם - יום אחד בלבד:
וזה בערך כמו ששיערתי, אלא שעדיין קשה למה בר"ה כן החזיקו בב' ימים אף שחודש אלול תמיד חסר, ובפשיטות יש לחלק דר"ה שאסור במלאכה החמירו יותר.
וכמובן עצם הדבר צריך מקור. וכפי שכבר הביאו משמע בפשטות ברש"י וכן בקצת מפרשי המקרא לא כן.
אוצר החכמה כתב:בראש השנה יש טעם אחר משום שגם כשקבעו את היום השני בוודאות נהגו את שני הימים קודש כמו שביאר רבא בתחילת ביצה (ה ב) ובתוספות שם.
המעיין כתב:לא. בגלל שאין מושג של קדושה אחת ביום שאינו יום טוב.
אוצר החכמה כתב:מה שאנו עושים שני ימים ר"ח במקרה שיש ל יום בחודש שעבר זה עניין אחר כי אז עשו שני ימים גם במקדש ולא בחו"ל משום ספק שיבואו העדים ביום הראשון.
הרמב''ם הלכות קידוש החודש פרק ח הלכה ד כתב:יום שלושים, לעולם עושין אותו ראש חודש בחשבון זה: אם היה החודש שעבר חסר, יהיה יום שלושים ראש החודש הבא. ואם היה החודש שעבר מלא, יהיה יום שלושים ראש חודש, הואיל ומקצתו ראש חודש, ויהיה תשלום החודש המלא שעבר; ויהיה יום אחד ושלושים ראש החודש הבא, וממנו הוא המניין, והוא יום הקביעה. ולפיכך עושין ראשי חודשים בחשבון זה, חודש אחד יום אחד בלבד, וחודש אחד שני ימים
רש''י ב''מ דף נ''ט עמוד ב כתב:בין מלא לחסר - סבורה היתה שיהא החדש חסר וקבוע ביום ל' ולא יפול ביום החדש על פניו והיה מלא ולא נקבע עד יום שלשים ואחד ולא נזהרה בו ביום ל' ונפל על פניו
כולל יונגערמאן כתב:לכאורה הכוונה במקצתו ר"ח שמקצת יום ל' לעולם היא אחר המולד.
כולל יונגערמאן כתב:ואני חושב עכשיו שאין ראיה ממעשה דר"א, אולי היה זה בשעת מנחה סמוך לשקיעה כשכבר היה א"א לקבל עדות החודש והיא חשבה שלמעשה נקבע היום ר"ח.
כולל יונגערמאן כתב:אוצר, השאלה מר"ה היתה למה נוהגים בא"י שני ימים הגם שאלול בעצם הוא חודש חסר, ולא נוהגים להחזיק שני ימים ר"ח בחודש חסר. ומה השייכות ליו"ט של גליות השאלה על א"י.
חדש מחר. רצה לומר : ראש חדש, והיה מדרך כל אוכלי שלחן המלך, לבוא בו אל השולחן ולא יעדרו, אבל בשאר הימים היה מי מהם לפעמים נמנע מלבוא : ואנכי וכו'. דרכי לשבת עם המלך לאכול על שולחנו : ושלחתני. רצה לומר : לזאת העצה היעוצה, שהיום תשלחני להסתר היום ומחר, ומחרתו עד הערב עד עת תוכל להודיעני אחר הסעודה : {ו} אם פקוד. אם יזכור בי לשאול עלי, אז תשיב לומר שנשאל ממני ללכת לעירו על הזבח הקבוע לבני משפחתו בכל שנה [ וחשב כי בזולת ראש חדש לא ישאל עליו, כי אין הדבר קבע לבוא בכל יום, ואף בראש חדש לבד, לא ישאל, בחשבו שמקרה הוא, וכאשר היה באמת שחדל לשאול בראש חדש, אולם כשלא יבוא בראש חודש וגם ביום שלאחריו, אז קרוב הדבר שישאל עליו ]
רבינו ישעיה כתב:ויהי ממחרת החודש השני - פירוש שני ימים היה ראש חודש. החודש שעבר היה מלא כמו שאנו עושים עכשיו ומקדשים ראש חודש שני ימים יום שלושים ויום אחד ושלושים. יום שלושים כדי לקדשו בזמנו ויום ל"א למנינו. ותרגם והוה ביומא דבתרוהי דהוא עיבור ירחא. שיום ל"א הוא מורה על יום שלושים שהוא של חודש שעבר ונתעבר להיות מלא
.בקצרה כיון שספרים אין איתיכולל יונגערמאן כתב:כמה שאלות בעניני ר"ח
א) ראשית שאלה פשוטה לכאורה אך מסופקני כמה יודעים התשובה עליה. מהי ביאור ב' ימי ר"ח? למה כשהחודש מלא עושים ב' ימים? והאם בזמן שבית המקדש קיים הקריבו קרבנות בב' הימים? והנה זה וודאי אינו. אלא שא"כ, למה מצינו אצל שאול המלך שחגג ב' ימי ר"ח בסעודה? (ובאמת זה ניתן להסביר כי רואים במקרא ובחז"ל שהיום ר"ח היה בואיזה ענין של חג וביטול מלאכה, אז אולי כמו בר"ה שגם בא"י עושין שתי ימים מחמת שלא ידעו מתי יקדשו והחזיקו יום הראשון בקדושה, אולי נהגו כן גם בר"ח. וכשאירע שלמעשה החודש נתקדש ביום ל' החזיקו שני יימים)
עזריאל ברגר כתב:יש לי בבית ספר מקראות גדולות עם "פירוש רבינו ישעיה" והוא כותב כך:רבינו ישעיה כתב:ויהי ממחרת החודש השני - פירוש שני ימים היה ראש חודש. החודש שעבר היה מלא כמו שאנו עושים עכשיו ומקדשים ראש חודש שני ימים יום שלושים ויום אחד ושלושים. יום שלושים כדי לקדשו בזמנו ויום ל"א למנינו. ותרגם והוה ביומא דבתרוהי דהוא עיבור ירחא. שיום ל"א הוא מורה על יום שלושים שהוא של חודש שעבר ונתעבר להיות מלא
הנה חדש מחר. חידוש הלבנה, וכל אוכלי שולחן המלך אין נמנע איש מלבא ביום טוב אל הלחם
עזריאל ברגר כתב:יש לי בבית ספר מקראות גדולות עם "פירוש רבינו ישעיה" והוא כותב כך:רבינו ישעיה כתב:ויהי ממחרת החודש השני - פירוש שני ימים היה ראש חודש. החודש שעבר היה מלא כמו שאנו עושים עכשיו ומקדשים ראש חודש שני ימים יום שלושים ויום אחד ושלושים. יום שלושים כדי לקדשו בזמנו ויום ל"א למנינו. ותרגם והוה ביומא דבתרוהי דהוא עיבור ירחא. שיום ל"א הוא מורה על יום שלושים שהוא של חודש שעבר ונתעבר להיות מלא
עזריאל ברגר כתב:כולל יונגערמאן כתב:לכאורה הכוונה במקצתו ר"ח שמקצת יום ל' לעולם היא אחר המולד.
א. זה לא "לעולם" - לדוגמא תמוז ה' תשע"ח (בחיפוש מהיר בקלוח מצאתי את זה).
ב. פעמים רבות המולד הוא בכ"ט ולפעמים בכ"ח כידוע לבקיאים בהלכות לוח-השנה.
ג. ואם הוא אחר המולד - למה זה אומר שצריך לחגוג בו ר"ח, וכי אנו חוגגים את המולד?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 613 אורחים