שלח כתב:ראיתי שהרב יצחק זילברשטיין שליט"א מביא בכמה מספריו חשוקי חמד, את חידוש החוות דעת לגבי ברכה בנדבה, האם חכמי ישראל דנו בחידושו וקיבלו דבריו ,או באמת חידושו גדול מאוד ויהיה נ"מ להלכה בברכות..
הנה שתי דוגמאות לברכות אשר
לכו"ע האדם רשאי לאומרן למרות שאינו חייב:
קי"ל במנחות, שמי שתיקן את הברכות היומיומיות היה דוד המלך. ולענ"ד נראה, שהוא זה שגם תיקן את עצם
מטבע לשון-ברכות: בא"י וכו'. ואם אין ראייה לדבר, זכר לדבר: שהרי כל הברכות המובאות בתנ"ך (והן שתיים) - אשר נאמרו במטבע לשון ברכות (בא"י וכו') - נאמרו כולן על ידי דוד המלך: הראשונה היא הברכה המפורסמת שכתב בסיפרו תהילים: "בא"י למדני חקיך", והשניה היא הברכה המפורסמת המוזכרת בדברי הימים ע"י דוד המלך: "ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דוד: בא"י אלוקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם". ולא מצינו בתנ"ך מטבע לשון ברכות (דהיינו בא"י וכו') שנאמר ע"י מישהו אחר, חוץ מאשר ע"י דוד המלך. שמע מינה, דמסתברא - שמי שתיקן את מטבע לשון-ברכות - היה דוד המלך, שמע מינה; והרי זה גם מתאים להא דקי"ל במנחות, כאמור. והנה, הואיל וקי"ל דשרי למימר פסוק מלא, ממילא יוצא שיש לפחות שתי ברכות (והיינו שני הפסוקים הנ"ל) שאותן רשאי האדם להגיד (למרות שאינו חייב), שמע מינה.