אבקש שיעזרו לי לעשות סדר בדברים. קיי"ל דאמירה לנכרי אסורה בשבת ונחלקו קמאי מה הדין לצורך מצוה י"א דשרי אפי' מלאכות דאו' וי"א והכי קיי"ל לעיקר דרק שבות דשבות לצורך מצוה.
הנה יש שיטת הש"ך הידועה בסי' קנו ביו"ד שאין איסור לפ"ע במומר והדגול מרבבה פי' שהכוונה למי שעושה במזיד וסתם מומר עושה במזיד.
וא"כ יצא דבר מעניין [ונתועררתי לכך משום ששאלתי איזה שאלה איך אנשים עושים כך וכך בשבת ומקבלים סיוע ע"י חילול שבת של יהודים והשיבוני הרי הש"ך מתיר ואף שלא קיי"ל כוותיה מ"מ בשעה"ד שפיר דמי לסמוך עליו] שלקרוא לגוי לעזור לך להדליק את האור אסור בשבת אפי' שאינך יכול לאכול סעודת בצורה נוחה אבל לקרוא לשכן היהודי המומר יהיה מותר הרי אין לפ"ע וגם אי נימא שאסור לעורר אותו אבל אם בין כך הוא עוסק במלאכת מבעיר אז שפיר דמי לקרוא לו שידליק אצלי את האור שיש לו חוט להט.
היתכן כדבר הזה ? אך אם לא אז על מה ועל מי הש"ך דיבר. וכל שאלתי כמובן לגבי חילונים כיום לפוס' שסוברים שאינם תינוקות שנשבו (עי' ישא יוסף ח"ב וכן בשבט הלוי נראה שמאד מצדד כך אבל לא במוחלט גמור עכ"פ שמעתי שמורה בע"פ לא לחלל שבת על חילוני שנפצע בתאונת דרכים בשבת אא"כ יש ילדים כמובן...)