"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" - תמיהה על דברי רש"י

[ארי שבחבורה]

"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (בראשית מב,ח).
רש"י: "והם לא הכירוהו" - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן.
וקשה, שהרי לעיל בריש פרשת וישב (לז,ג) נאמר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" וכתב שם רש"י - "שהיה זיו איקונין שלו דומה לו", ואם כן כל שכן שעם חתימת זקן היה יוסף דומה ממש ליעקב ואיך לא הבחינו בכך האחים? וצ"ע.

[לייטנר]

האחים לא מכירים את יעקב בגילו של יוסף (39), אלא הרבה יותר מאוחר.
באופן כללי, ברור שהאחים לא מצפים לפגוש את יוסף כך - בלבושו ובמעמדו.

אישית, אהבתי את השאלה.

[ארי שבחבורה]

באופן כללי, ברור שהאחים לא מצפים לפגוש את יוסף כך - בלבושו ובמעמדו.

באופן כללי אתה ודאי צודק, השאלה שלי היתה על הנקודה הספיציפית שמעלה רש"י.

[אTKH]

אתה בטוח שזיו איקונין זה מראה הפנים?

[יאיר]

אתה בטוח שזיו איקונין זה מראה הפנים?

אכן צ"ע מהו 'זיו איקונין' שאצל אברהם ויצחק וכן אצל אברהם ולוט נאמר "קלסתר פנים".

[רחמים]

פלא נוסף שהרי האחים אכלו משחיטתו וניקורו של מנשה וכדרשת חז''ל על הפסוק וטבוח טבח והכן, וא''כ ידעו שמנשה הוא יהודי וא''כ איך זה שאת יוסף לא הכירו?!

[לייטנר]

פלא נוסף שהרי האחים אכלו משחיטתו וניקורו של מנשה וכדרשת חז''ל על הפסוק וטבוח טבח והכן, וא''כ ידעו שמנשה הוא יהודי וא''כ איך זה שאת יוסף לא הכירו?!

ממש פלאי פלאים!

[רחמים]

וראיתי בספרים שהיה ידוע לכל שאשת המושל היא אוסנת בת דינה וממילא מנשה היה יהודי אם כי היה מן הסתם נחשב בעינהם למומר אבל סברו שאפשר לאכול משחיטתו.

[סורגים]

אם ידעו שהוא יהודי ורק חשבו אותו ליהודי מומר א"כ מה הועיל יוסף בזה שהראה להם שהוא מהול ועיין בפרשת ויגש.

[רחמים]

התכוונתי שחשבו את יוסף לגוי גמור מצרי או משהו כזה, ואת מנשה חשבו ליהודי מומר משום שאמו יהודיה.
ומה עזר מה שהראה להם את המילה זה קושיה טובה כיון שבין כה כל המצרים היו נימולים כיון שיוסף הכריחם.

[ארי שבחבורה]

ומה עזר מה שהראה להם את המילה זה קושיה טובה כיון שבין כה כל המצרים היו נימולים כיון שיוסף הכריחם.

אכן קושיא טובה, וכבר עומדים עליה בעלי התוספות על אתר.

[כרם]

ומה עזר מה שהראה להם את המילה זה קושיה טובה כיון שבין כה כל המצרים היו נימולים כיון שיוסף הכריחם.

וכי ידעו בני יעקב שכל המצרים נימולים?
ומסתברא יותר שלא ידעו, כי אם ידעו שכולם נימולים מפני שיוסף הכריחם, הרי ברור ומוכרח שיוסף הוא יהודי, כי אין לשום גוי בעולם ענין וטעם להכריח אחרים למול.

[רחמים]

דבר ששניים או שלושה בני אדם יודעים כבר נחשב למפורסם ואפילו בהלכה למעשה כמו לעינין לשון הרע לגבי דין של באפי תלתא וכן לעינין חזקת שלוש שנים של שדה וכדומה, וכל שכן שדבר שכל ארץ מצרים יודעים אותו בוודאי נחשב למפורסם, ועוד שמן הסתם יוסף דרש למול מכל אלה שרצו ממנו אוכל ולא רק מהמצריים.
ועוד י''ל שהאחים סברו שהמושל כופה את כולם למול כדי להתיש את תאוותם שלא יתעסקו בתאוות רוב הזמן כהרגלם של המצריים אלא בפרנסה וכך יצטרכו פחות לאכול ומצד שני יגדלו וייצרו יותר אוכל.
ומה שאעפ''כ לא זיהו את יוסף זה משום שהיה ברור להם שיוסף הוא רשע ודין רודף לו וכמו שפסקו עליו בדין תורה, וממילא היה ברור להם מעל כל ספק שאין זה יוסף, ואף כשיוסף גילה את עצמו ואמר מפורש אני יוסף לא האמינו לו עד שנתן להם כמה וכמה סימנים כמבואר בחז''ל.

[שיף]

למה כ"א צריך לכתוב את דעתו [כאילו] האישית בזמן שאפשר להביא את גדולי המפרשים בענין בשמם

[בקרו טלה]

"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (בראשית מב,ח).
רש"י: "והם לא הכירוהו" - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן.
וקשה, שהרי לעיל בריש פרשת וישב (לז,ג) נאמר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" וכתב שם רש"י - "שהיה זיו איקונין שלו דומה לו", ואם כן כל שכן שעם חתימת זקן היה יוסף דומה ממש ליעקב ואיך לא הבחינו בכך האחים? וצ"ע.

יתורץ ע"פ מה שכתב הרד"ק
(ז) וירא יוסף את אחיו ויכירם. פירשו רבותינו ז"ל (ב"ר צא, ז) שיצא בלא חתימת זקן אבל הם היו בחתימת זקן, לפיכך הכירם הוא והם לא הכירוהו. ואפשר שהכירוהו אע"פ שהיה בחתימת זקן לולי שראהו בגדולה, והיה רחוק בעיניהם מאד שיהיה הוא יוסף שמכרוהו לעבד והוא אדון לכל מצרים, ואמרו בלבם אע"פ שצורתו דומה לצורת יוסף הרבה בני אדם דומה צורת זה לזה בקצת, לפיכך יצא מלבם שיהיה זה יוסף.
ועי' באילת השחר פר' וישב כתב כעי"ז וציין לרמב"ן ולבעה"ט
באמרי אמת ליקוטים ביבמות הובא כעין תי' השפתי צדיק (שהובא במעינה של תורה, ולא מצאתי כן בספרו).
מה שהובא בארץ החיים אי' באמרי פנחס בקצרה

[ברוך ברגר]

אולי אפשר לתרץ ע"פ הסיפור של אחד מגדולי החסידות שהחביא גדולתו מהחוזה מלובלין ושאלו האם ממנו יכול מר להתתר..
וע"פ זה ביארו שלכל הסיבה שיעקב לא ידע שגנבה רחל את התרפים הוא מפני הרחל החביאתם דהרי יכל לראות ברוה"ק וזה אמר הכתוב ויעקב לא ידע וכו' כי רחל גנבתם...
אולי ע"פ זה יוסף בקדושתו רצה שאחיו לא יכירוהו.. כי רצה שיתקיים החלום בהשתחוויות וכו'...
אולי...

[חיימקה]

ומה עזר מה שהראה להם את המילה זה קושיה טובה כיון שבין כה כל המצרים היו נימולים כיון שיוסף הכריחם.

אכן קושיא טובה, וכבר עומדים עליה בעלי התוספות על אתר.

וכן בחזקוני

[מלח הארץ]

שמעתי מפעם מחריף אחד שאמר שלולי דברי רש"י היה אפשר לומר שיצא בחתימת זקן ועתה היה בלא חתימת זקן [שכן דרכם של המצרים הקדמונים היה לגלח את זקנם [רק בקצה הסנטר השאירו זקן]

[רחמים]

הרי כל עם ישראל לא שינו שם ולבושם ולשונם וכ"ש יוסף הצדיק ובוודאי לא גילח זקנו בשום אופן כדי לא להידמות למצריים

[מלח הארץ]

הרי כל עם ישראל לא שינו שם ולבושם ולשונם וכ"ש יוסף הצדיק ובוודאי לא גילח זקנו בשום אופן כדי לא להידמות למצריים

הבל הבלים.
ברור לחלוטין שהמשנה למלך היה נראה כמצרי גמור. והרי האחים לא ידעו בו שעברי הוא.

[אורי ש]

הרי כל עם ישראל לא שינו שם ולבושם ולשונם וכ"ש יוסף הצדיק ובוודאי לא גילח זקנו בשום אופן כדי לא להידמות למצריים

הבל הבלים.
ברור לחלוטין שהמשנה למלך היה נראה כמצרי גמור. והרי האחים לא ידעו בו שעברי הוא.

ואולי ניתן לחזק, שרש''י תלה את הסיבה שלא הכירוהו - דווקא מפני שהיה עם חתימת זקן, ולא בגלל מראהו החיצוני.
כי כנראה היה נראה כמצרי גמור, אך אכתי פניו נשארו כשהיו, שהרי על פניו לא לבש כלום - וזה היה המקום הגלוי היחידי שיכלו לזהותו, ללא קשר ללבושו החיצוני.
אך דא עקא, שצמח זקנו, וגם ממקום זה כבר לא יכלו לזהותו. ולכן נקט רש''י שהייתה יכולה להיות אפשרות לזיהוי רק דרך פניו [ולא דרך מלבושו, שלא שינהו וכמו שרצו לומר כאן, כי כן שינהו], אך גם זאת לא עלתה בידם, כי צמח זקנו.

[אלי כהן]

"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (בראשית מב,ח).
רש"י: "והם לא הכירוהו" - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן.
וקשה, שהרי לעיל בריש פרשת וישב (לז,ג) נאמר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" וכתב שם רש"י - "שהיה זיו איקונין שלו דומה לו", ואם כן כל שכן שעם חתימת זקן היה יוסף דומה ממש ליעקב ואיך לא הבחינו בכך האחים? וצ"ע.

שאלתך יוצאת מנקודת הנחה, שיעקב אבינו היה מזוקן, אבל זה טעון הוכחה, שהרי לפי ההלכה מותר להתגלח - כמובן לא בתער - ובלבד שנשארות פאות-הזקן; וכל זה אחרי מתן תורה, אבל לפני כן - מותר אפילו לשאת שתי אחיות - וכ"ש שמותר להתגלח (ואמנם מצינו בדברי חז"ל שאברהם אבינו קיים אפילו מצוות עירובי תבשילין אלא שהיא באמת מצוה מדרבנן שלא כמו השארת הזקן שאינה מצווה לא מדאורייתא ולא מדרבנן). עכ"פ לא מצינו אצל חז"ל שום רמז לכך שאבותינו לא התגלחו.

אבל אני הייתי שואל מכיוון הפוך: איך רש"י מפרש שליוסף הייתה חתימת זקן, אחרי שהפסוק מעיד "ויגלח ויחלף שמלותיו", אלמא בזמנם הזקן היה סימן לאסירי בית הסוהר דווקא. ואפשר לתרץ באחת משתי דרכים:
א. לומר שגילח ע"י שסידר את פירוע הזקן אבל לא הסירו כליל אלא הותיר חתימת זקן (וכן משמע קצת מעצם הלשון "חתימת זקן" דהיינו סימן גרידא של זקן ותו לא); או:
ב. לומר שגילח רק את שיער ראשו אבל לא את זקנו (אם כי לשון גילוח שייך נמי בזקן כדמוכח מויקרא יד ט).

ולעצם קושיית כת"ר אפשר לתרץ באחת משתי דרכים:
א. לומר: שיוסף גילח את זקנו - אך הותיר חתימת זקן, ושיעקב - לא גילח את זקנו כלל - או גילח אפילו את חתימת זקנו (וכאמור אין בזה שום איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן); או:
ב. לומר - שאף אחד משניהם לא גילח את זקנו - או איפכא ששניהם גילחו את זקנם, ואעפ"כ זיו איקונין של יעקב היה כמו של יוסף הצעיר אבל לא כמו של יוסף המבוגר, וכפי שמצוי גם בימינו - שילד דומה לאביו - אבל כשהילד גדל משתנים פניו (אם כי מצוי גם איפכא, שכשגדל אז פניו נעשות יותר דומות לפני אביו).

[רחמים]

שאלתך יוצאת מנקודת הנחה, שיעקב אבינו היה מזוקן, אבל זה טעון הוכחה, שהרי לפי ההלכה מותר להתגלח - כמובן לא בתער - ובלבד שנשארות פאות-הזקן; וכל זה אחרי מתן תורה, אבל לפני כן - מותר אפילו לשאת שתי אחיות - וכ"ש שמותר להתגלח (ואמנם מצינו בדברי חז"ל שאברהם אבינו קיים אפילו מצוות עירובי תבשילין אלא שהיא באמת מצוה מדרבנן שלא כמו השארת הזקן שאינה מצווה לא מדאורייתא ולא מדרבנן). עכ"פ לא מצינו אצל חז"ל שום רמז לכך שאבותינו לא התגלחו.

גמ' מפורשת היא שליעקב אבינו היה זקן וזה שבחו כמבואר במסכת בבא מציעא דף פד עמוד א

אמר רבי יוחנן: אנא אשתיירי משפירי ירושלים. האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי, ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא, ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא, ההוא זהרורי - מעין שופריה דרבי יוחנן. איני? והאמר מר: שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו, שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. ואילו רבי יוחנן לא קא חשיב ליה! - שאני רבי יוחנן, דהדרת פנים לא הויא ליה.

הדרת פנים - זקן.

אבל אני הייתי שואל מכיוון הפוך: איך רש"י מפרש שליוסף הייתה חתימת זקן, אחרי שהפסוק מעיד "ויגלח ויחלף שמלותיו", אלמא בזמנם הזקן היה סימן לאסירי בית הסוהר דווקא. ואפשר לתרץ באחת משתי דרכים:
א. לומר שגילח ע"י שסידר את פירוע הזקן אבל לא הסירו כליל אלא הותיר חתימת זקן (וכן משמע קצת מעצם הלשון "חתימת זקן" דהיינו סימן גרידא של זקן ותו לא); או:
ב. לומר שגילח רק את שיער ראשו אבל לא את זקנו (אם כי לשון גילוח שייך נמי בזקן כדמוכח מויקרא יד ט).

ברור כמו ההסבר השני וגם ברור שהמלכים היו עם זקן ולא היה זה סמל האסירים כמבואר במסכת מועד קטן דף יח עמוד א

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא): פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה, ופרמשתקו אמה וזרת, לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה.

עריכה:
ראיה נוספת שויגלח הכוונה רק לראש, ראה בתרגום אנקלוס שמתרגם (בראשית פרק מא פסוק יד) גילוח - תספורת, כלומר רק הראש, וז"ל:

ושלח פרעה וקרא ית יוסף וארהטוהי מן בית אסירי וספר ושני כסותיה ועל לות פרעה:

אולם במקומות אחרים מתרגם גילוח - גילוח ממש, למשל:
ויקרא פרק יג, לג: "והתגלח ואת הנתק לא יגלח"
ובתרגום: ויגלח סחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח

ויקרא פרק כא, ה: "ופאת זקנם לא יגלחו"
ובתרגום: ופתא דדקנהון לא יגלחון

[רחמים]

"ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (בראשית מב,ח).
רש"י: "והם לא הכירוהו" - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן.
וקשה, שהרי לעיל בריש פרשת וישב (לז,ג) נאמר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" וכתב שם רש"י - "שהיה זיו איקונין שלו דומה לו", ואם כן כל שכן שעם חתימת זקן היה יוסף דומה ממש ליעקב ואיך לא הבחינו בכך האחים? וצ"ע.

עוד תרוץ וכבר אמרו מעין זה לעיל:
יעקב היה מבוגר מיוסף ב91 שנים וממילא ברור שאף שלשניהם היה זקן לא היו דומים זה לזה כי יעקב היו עם שער שיבה וקמטים
וכמבואר במדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן כ

אברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, בזקנה שהיו האב והבן נכנסין לעיר ואין אדם יודע מי מכבד, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן (בראשית כד א).

כלומר כבר מימי אברהם היה הבדל ניכר בין אב לבנו

[יאיר]

מצחיק שהחברים דנים כאילו הם דברי רש"י עצמו , הלא היא גמ' מפורשת בב"מ לט:

[ר_חיים_הקטן]

מן הראוי לציין דברי החצי מנשה (ר"פ מקץ) שמפרש הפסוק "ויגלח ויחלף שמלותיו" שגילחו את יוסף מפני שמנהג המצריים להיות מגולח מזקן ראשם וז"ל

כפי שמועידים לנו חוקרי מנהגי מצרים ע"פ הציורים הנמצים על חרבות בניניה העתיקים לא היו המצרים הקדמונים רגילים לשאת זקן והיה משחתים את פרת זקנם בבחרותם שלא תעלה ולא תצמח.

עכ"ל.
(אגב, יבאו חכמים ויתברר הדבר האם כל דברי חצי מנשה מלוקטים מכתבי יד הקדמונים או שיש גם מדיליה?)

[ברוך ברגר]

מצחיק שהחברים דנים כאילו הם דברי רש"י עצמו , הלא היא גמ' מפורשת בב"מ לט:

וז"ל הגמ' דשם

מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי. אמר ליה: פלוג לי! - אמר ליה: לא ידענא לך. אתא לקמיה דרב חסדא. אמר ליה: שפיר קאמר לך, שנאמר אויכר יוסף את אחיו והם לא הכרוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. - אמר ליה: זיל אייתי סהדי דאחוה את. - אמר ליה: אית לי סהדי, ודחלי מיניה, דגברא אלימא הוא. - אמר ליה לדידיה: זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא.

[מה שנכון נכון]

מצחיק שהחברים דנים כאילו הם דברי רש"י עצמו , הלא היא גמ' מפורשת בב"מ לט:

תופעה זו קימת הרבה מאד פעמים במפרשי רש"י.

[רחמים]

הרבה פעמים דברי רש"י הם לא ממש כדברי הגמ' או המדרש אלא צריך לדקדק בהם ולמצוא את ההבדלים
כך שלא תמיד מה שקשה על רש"י קשה גם על הגמ'

[עזריאל ברגר]

א. בנוגע לשחיטת מנשה - מי אומר שלפני מתן תורה היה הבדל בין שחיטת בני ישראל לשחיטת גוי?
ב. האם לפני מתן תורה נקבעה יהדות לפי האבא או לפי האמא?
להזכירכם: יעקב ויצחק נשאו נשים שלא מבנות אברהם. יהודה לפי הפשט נשא אשה בת איש כנעני (וגם לפי הדרש לא מדובר במישהו מצאצאי אברהם). שמעון לפי הפשט נשא אשה כנענית.

[בברכה המשולשת]

ב. יעויין בספר ארץ הצבי לגר"צ שכטר שליט"א בסימן שכותרתו משהו מעין "יחוסין באומה הישראלית" (כמדומני שזה סימן י"ז או באיזור)

[עזריאל ברגר]

ב. יעויין בספר ארץ הצבי לגר"צ שכטר שליט"א בסימן שכותרתו משהו מעין "יחוסין באומה הישראלית" (כמדומני שזה סימן י"ז או באיזור)

הספר אינו תח''י.
האם הוא באוצר?
האם מישהו יכול להעלות לכאן את דבריו או לפחות את מסקנותיו?

[רחמים]

לגבי מה הזכירו שיעקב נשא ב' אחיות, ולגבי מה ששאלו לגבי קביעת היהדות לפני מתן תורה, ראה מה כותב הגור אריה שלמעשה כולם נחשבו כגרים וקטן שנולד, וממילא לא שייך קביעת יהדות ולא איסור ב' אחיות:

אבל עדיין קשה הרי האבות קיימו כל התורה וידעו אותה ברוח הקודש, היו מקפידין שלא לישא כנענית ו(איך)לא הקפידו על ערוה דהוא אסור מן התורה, ויש מפרשים כי שאני קודם מתן תורה מלאחר מתן תורה, כי כל האבות היו מקיימים את התורה כולה - אך צריכים היו לקבל עליהם את התורה כגרים שנתגיירו, לכך היו כקטן שנולדו. פירוש להך מילתא בלבד לענין קבלת התורה לא שייך בהם ענין אחוה שיהיו אחים לענין עריות, שלא נולדו בחיוב המצוה אלא הם קבלו מאיליהן, להך מילתא הוו כגרים שאין עריות בהם. ולפיכך כל עריות שהן מן התורה שנתנה אחר כך - לא היה נוהג באבות; כגון יעקב נשא שתי אחיות, ועמרם דודתו, ויהודה היה מייבם את כלתו, אף על גב דמן התורה אסור, והם היו שומרים את התורה, הרי אם מצד התורה אתה בא לאסור והם קבלו אותה עליהם - לא היו להם בזה קורבה, אבל קורבה מצד עצמם לא נתבטלה. ואין להקשות דאם כן יהיו יוצאי מצרים מותרים בקרוביהם, דהא קבלו עליהם את התורה (שמות כד, ז) ולא נולדו בחיוב, ויהיו מותרים בקרוביהם, אין זה קשיא, דהם הוכרחו לקבל, דהא כפה עליהם הר כגיגית כדלקמן (רש"י שמות יט, יז), ולא אמרינן בזה דהוי כקטן שנולד. דודאי מי שנתגייר מעצמו, כגון גוי, כיון דלא היה צריך לגייר והוא מגייר עצמו - הוי בריה אחרת לגמרי, אבל ישראל שיצאו ממצרים - כיון שהיו מחויבים לקבל את התורה, והיו מוכרחים לזה, אין זה כקטן שנולד . ותדע לך דאם לא כן יקשה לך דהא בודאי נתגיירו כדמוכח בפרשת משפטים (שמות כד, ו), שהרי היו צריכים מילה וטבילה וקרבן (רש"י שם), ואפילו הכי אין להם דין כגר להיות מותר בעריות. ואפשר לתרץ עוד כי תולדות יעקב שהותר להם לישא אחותם הכל היה ברוח הקודש שהותר להם, מפני כי בני יעקב היו עם אחד בפני עצמו - הותר להם לישא ביחד, כדי שלא יהיו צריכין להיות מתחברים לעם אחר. והרי תמצא גבי אדם הראשון שהותר לו לישא את אחותו, כדכתיב (תהלים פט, ג) "אמרתי עולם חסד יבנה", ואמרינן (סנהדרין נח ע"ב) 'חסד עשה הקב"ה עם קין שהתיר לו אחותו', הכי נמי חסד עשה הקב"ה עם בני יעקב שהתיר להם [אחותם]. כי יעקב עם תולדותיו שוה לאדם ותולדותיו, כי שאר האומות - אחר שאינם מזרע יעקב נחשבים כאילו אינם, ונשאר תולדות יעקב בלבד. כי אדם הוליד כלל בני אדם, ויעקב הוליד כלל ישראל הנקראים 'אדם', ואין אומה בעולם נקראים 'אדם' זולת ישראל (יבמות סא.). וכל העולם נקראים 'בני אדם', וכל ישראל נקראים 'בני ישראל'. לכך היה מותר לשמעון לישא אחותו לבדו. כמו שנולדו עם בני אדם כל אחד תאומה, כך היה עם בני יעקב נולדים תאומות (רש"י לעיל לה, יז). והכל היה ברוח הקודש, כי יעקב שהיה יודע ברוח הקודש - ידע שמותר לשבטים אחותם, כמו שהיו יודעים לקיים התורה ברוח הקודש - יודעים גם כן להתיר ברוח הקודש, ואין זה סותר התורה, כי נותן התורה אוסר ונותן התורה מתיר, כמו שבארנו. וכן הטעם מה שנשא יעקב שתי אחיות, אף על גב שהאבות היו מקיימים את התורה, כי כמו שידע יעקב התורה ברוח הקודש כך היה יודע שיש לו לישא שתי אחיות, והם הגונים לו להעמיד י"ב שבטים עמודי עולם מב' אחיות. ואין זה קשיא אם ידע זה יעקב ברוח הקודש, שהרי כל התולדות היו יודעים ברוח הקודש, כמו שפירש רש"י אצל "עתה ילוה לי אישי" (לעיל כט, לד), וגם זה היה ברוח הקודש. ואין זה שלא שמר התורה, אך כי הפה שאסר הוא פה שהתיר (כתובות טז.), ומי שהיה מודיע להם התורה הודיע להם גם כן זה, והודיע ליעקב כי ראוי לו שישא שתי אחיות כמו שנאמר לו לאליהו להקריב בחוץ. ואל יקשה לך למה נחשב ליעקב לגנאי מה שנשא ב' אחיות כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים קיט ע"ב) שלא ירצה לברך לעתיד מפני שנשא ב' אחיות, אין בזה קשיא, כי זה הוא הגנאי כי לא הותר ליעקב ב' אחיות רק בשביל שלא נתנה התורה לו, וזה ידע יעקב, ומפני שהותר לו דבר כזה בשביל שלא נצטווה, אף על גב שעל ידי רוח הקודש עשה - גנאי הוא, דסוף סוף דבר זה יהיה נאסר כשתנתן התורה, ואם נתנה התורה לא הותר דבר זה ליעקב, שלא מצאנו שיהיה אסור ערוה נדחה. אמנם אני מפרש באותו מדרש (פסחים קיט ע"ב) שלכך לא רצה יעקב לברך מפני שהיה יעקב מוכן לדבר שיהיה נאסר בסוף, שידע יעקב כי ראוי לו ב' אחיות על פי רוח הקודש, וזה קצת גנאי שיהיה מוכן לדבר שיהיה נאסר, ולא כן יצחק, אף על גב שהיה מותר לו גם כן ב' אחיות, כי לא...

עכת"ד.

אומנם האלשיך לומד אחרת

אמנם הנה היה מקום לבעל דין להרהר על זרע קדוש של עמרם, כי יראה כי אחד משלשת בניו משה אהרן ומרים לא נכנסו לארץ. וישיתו לב על כי נשא עמרם את יוכבד דודתו אחות אביו. באומרם כי גם שקודם מתן תורה היה, והנה יעקב לקח שתי אחיות. יאמרו כי שם היו בנות לבן שהיה גוי והיו כגיורות, מה שאין כן לעמרם שנשא בת לוי בן יעקב, שהיה מקיים כל התורה כאברהם אפילו ערובי תבשילין (יומא כח ב). על כן באה תורתנו הקדושה ותאמר, השמר פן תגע בכבוד עיני העולם קדושי עליונין. כי דע איפה, כי עם שקהת הוליד ארבעה בנים וכלם צדיקים, עם כל זה עמרם הוא העיקר. וזהו וקהת הוליד את עמרם, כאילו הוא לבדו הוליד. כי הוא גבר באחיו, כמו שאמרו ז"ל (שבת נה ב) שהוא אחד מאשר מתו בעטיו של נחש. והיה ראש ישיבה במצרים:
(נט) ושמא תאמר איך לקח דודתו, אל תחוש כי הלא היא בת זוגו, ושם אשת עמרם יוכבד וכו'. כי הוא יתברך מעיד כי מאז נקרא שמה אשת עמרם שהיא בת זוגו, והוא יתברך יודע השתלשלות הנשמות מהיכן הוציא בת זוגו. וגם עדיין לא ניתנה תורה וזהו אשר ילדה אותה ללוי במצרים. ולא אמר הוליד, כי נולדה בין החומות להשלים המנין הקדוש של שבעים נפש, אך ההולדה היתה בארץ כנען. כלומר, ראה נא איך ענינה היתה בהשגחה על דרך נס. כי הלא הלידה בלבד היתה במצרים אך ההולדה בארץ כנען. ואם כן אמור מעתה, כי כאשר ילדה את אהרן היתה בת מאה ועשרים ושבע שנה ואת משה בת מאה ושלשים שנה, באופן כי אין זה רק דרך נס. ואילו לנשואי איסור נחשבו נשואיה, לא היה הוא יתברך נותן לה הריון על דבר נס גדול כזה, דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי. אך יורה כי קדושים היו נשואיהם לפני מזווג זווגים יתברך: ועוד ראיה, כי ראו נא הפרי הקדוש אשר יצא משם. כי הנה ותלד לו את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם, מקיימי העולמות בזכותם. ולהורות גם גדולת מרים אמר אחותם, כלומר דומה אליהם בזכות ונבואה: (ס) וגם זרע אהרן היה קדוש מאד, כי הנה ויולד לאהרן את נדב וכו' שהם גדולי עולם:

עכ"ל.

[שיף]

הרבה פעמים דברי רש"י הם לא ממש כדברי הגמ' או המדרש אלא צריך לדקדק בהם ולמצוא את ההבדלים
כך שלא תמיד מה שקשה על רש"י קשה גם על הגמ'

פירוש: הידועים יותר, אלא צריך למצוא ולדעת את הגירסא והמדרש שהיו לפניו
אמנם כאן ברש"י הוא כן כמ"ש בגמ' בב"מ לט: וכן בכתובות כז: וכן ביבמות פח. שבכולם מבואר שמקודם לא היה לו זקן ועכשיו היה בחתימת זקן. אמנם לגבי שאר האחים ליתא בגמ' בפירוש שהיה להם זקן ורק בפירוש רש"י על הפרשה ובכתובות שם כתב שהיו בחתימת זקן ורק בב"מ פירש שהיו כולם חתומי זקן. ובזה נחלקו המפרשים. עיין ברמב"ן ובפירוש נחלת יעקב ובאר בשדה על רש"י ובמהר"ם שיף ב"מ לט:

[מן השורה]

לעצם הקושיה שפתחה את האשכול,
הלא יכול להיות שהיה דומה לו בעצם תואר הפנים, גם בלי זקן. והרי הזקן הוא שערות הגודלות מן הפנים ולא שייכות לעצם תוארם. [מי אמר שהדמיון היה שהיה אפשר גם להתבלבל].

פלא נוסף שהרי האחים אכלו משחיטתו וניקורו של מנשה וכדרשת חז''ל על הפסוק וטבוח טבח והכן, וא''כ ידעו שמנשה הוא יהודי וא''כ איך זה שאת יוסף לא הכירו?!

הפוך, חז"ל אמרו (חולין צ"א) 'פרע להם בית השחיטה', שיראו שנשחטה, 'והכן וטול גיה"נ בפניהם'.
הם לא סמכו על אף אחד.

[יגאל10]

בנוגע לאכילת השבטים משחיטת מנשה (בפשש"מ) עמד ע"ז בלקו"ש חל"ה, פ' מקץ, שיחה ב' (ישנו באתר 'ספריית חב"ד', ובאוצר, כמובן). [ושם ציין למהרש"א חדא"ג שבת קלט, א ד"ה ולקדקד. שייתכן שהוא הדין לעניינינו]

[רחמים]

הפוך, חז"ל אמרו (חולין צ"א) 'פרע להם בית השחיטה', שיראו שנשחטה, 'והכן וטול גיה"נ בפניהם'.
הם לא סמכו על אף אחד.

ולדברי רמב"ם יש ראיה מהא דאמרינן גיד הנשה דף צ"א (ע"א) וטבוח טבח (בראשית מ"ג, ט"ז) פרע להם בית שחיטה, והכן (שם) טול גיד הנשה, ועיין שם תוספות ד"ה כמאן דאמר דנזהרו אז בשחיטה אף דלא נצטוו. וקשה וכי יודעים [היו] שיוסף וביתו ישראלים הם, הלא חשבו [אותו] לנכרי, ומה יועיל ששחט האיש אשר על הבית, הלא שחיטת נכרי נבילה, ולאו בר זביחה. ועל כרחך צריך לומר דיודעים היו כי יוסף וביתו אינם עובדים עבודה זרה, ומהתורה שחיטתן כשירה. ועיין במהרש"א (שם בחידושי אגדות ד"ה פרע) שפירש מחמת קושיא זו פרע להם בית שחיטה שהם ישחטו. וזהו אין לשון פרע סובל. ולתוספות והרא"ש צריך לומר כתירוץ השני (בתוספות שם) [ד]לאו דוקא בית שחיטה, אלא נחירה, עיין שם:

רש"י בראשית פרק מג פסוק לג

(לג) הבכור כבכורתו - מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהיא סדר תולדותיכם וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:

אם הושיבו אצלו משמע שיוסף עברי או על כל פנים אינו מצרי, וזה שאשתו הייתה בת דינה כולם ידעו.

[עזריאל ברגר]

הפוך, חז"ל אמרו (חולין צ"א) 'פרע להם בית השחיטה', שיראו שנשחטה, 'והכן וטול גיה"נ בפניהם'.
הם לא סמכו על אף אחד.

ולדברי רמב"ם יש ראיה מהא דאמרינן גיד הנשה דף צ"א (ע"א) וטבוח טבח (בראשית מ"ג, ט"ז) פרע להם בית שחיטה, והכן (שם) טול גיד הנשה, ועיין שם תוספות ד"ה כמאן דאמר דנזהרו אז בשחיטה אף דלא נצטוו. וקשה וכי יודעים [היו] שיוסף וביתו ישראלים הם, הלא חשבו [אותו] לנכרי, ומה יועיל ששחט האיש אשר על הבית, הלא שחיטת נכרי נבילה, ולאו בר זביחה. ועל כרחך צריך לומר דיודעים היו כי יוסף וביתו אינם עובדים עבודה זרה, ומהתורה שחיטתן כשירה. ועיין במהרש"א (שם בחידושי אגדות ד"ה פרע) שפירש מחמת קושיא זו פרע להם בית שחיטה שהם ישחטו. וזהו אין לשון פרע סובל. ולתוספות והרא"ש צריך לומר כתירוץ השני (בתוספות שם) [ד]לאו דוקא בית שחיטה, אלא נחירה, עיין שם:

רש"י בראשית פרק מג פסוק לג

(לג) הבכור כבכורתו - מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהיא סדר תולדותיכם וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:

אם הושיבו אצלו משמע שיוסף עברי או על כל פנים אינו מצרי, וזה שאשתו הייתה בת דינה כולם ידעו.

איך ידעו כולם שאשתו היא בת דינה, כאשר אפילו התורה קוראת לה בת פוטיפרע?
ובמדרש מסופר שמנשה היכה את אחד האחים והם תמהו ואמרו ש''זו מכה של בית אבינו''.

[רחמים]

איך ידעו כולם שאשתו היא בת דינה, כאשר אפילו התורה קוראת לה בת פוטיפרע?
ובמדרש מסופר שמנשה היכה את אחד האחים והם תמהו ואמרו ש''זו מכה של בית אבינו''.

חדא מתרצתא בחברתא,
איך זו תהיה מכה מבית אבא? או ששליט מצרים הוא יוסף, או שאשתו זו אוסנת שנלקחה על ידי מלאך למצרים, את האפשרות הראשונה הם דחו כידוע, ונשאר להם לקבל את האפשרות השניה.

[עזריאל ברגר]

איך ידעו כולם שאשתו היא בת דינה, כאשר אפילו התורה קוראת לה בת פוטיפרע?
ובמדרש מסופר שמנשה היכה את אחד האחים והם תמהו ואמרו ש''זו מכה של בית אבינו''.

חדא מתרצתא בחברתא,
איך זו תהיה מכה מבית אבא? או ששליט מצרים הוא יוסף, או שאשתו זו אוסנת שנלקחה על ידי מלאך למצרים, את האפשרות הראשונה הם דחו כידוע, ונשאר להם לקבל את האפשרות השניה.

אבל זה היה אחרי שיוסף ניסה לקחת את בנימין לעבד, ולפני כן הם לא ידעו.
אגב, מפורש בתורה: ויתמהו האנשים איש אל רעהו, ומכאן שהם תמהו מאיפה הוא מכיר אותם. ואילו ידעו שאשתו היא אחיינית שלהם - מה הפליאה הגדולה בזה שהוא מכיר אותם?