עזריאל ברגר כתב:אבל זה היה אחרי שיוסף ניסה לקחת את בנימין לעבד, ולפני כן הם לא ידעו.
לא, זה היה מיד בפגישה הראשונה שלהם איתו כשניסו להכניס את שמעון לכלא
ילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ רמז קמח
ויען ראובן אותם לאמר גם דמו הנה נדרש [מ"ב, כ"ב] דמו ודם זקן, והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם [מ"ב, כ"ג] זה מנשה, ויסב מעליהם ויבך ויקח את שמעון [מ"ב, כ"ד] אמר יוסף בדעתו אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם, אלא הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו [כל] כך וילכו אצל אביהם כיון שבקש אותו לתפסו רצו השבטים לסייעו א"ל שמעון איני רוצה שתסייעוני, שלח יוסף לפרעה ואמר שגר ע' גבורים שמצאתי אנשים ואני רוצה להכניסם בבית האסורים וכיון שבאו א"ל טלו השלשלאות הללו ותנו בצוארו והשבטים מרחוק כיון שקרבו אצל שמעון נתן עליהם בקולו ונפלו כולן לפניו ונשברו שניהן, היה עומד מנשה אצל אביו אמר ליה קח אותה השלשלת ושים בצוארו והכהו מכה אחת ונתנה עליו אמר שמעון מכה זו של בית אבא היא:
עזריאל ברגר כתב:אגב, מפורש בתורה: ויתמהו האנשים איש אל רעהו, ומכאן שהם תמהו מאיפה הוא מכיר אותם. ואילו ידעו שאשתו היא אחיינית שלהם - מה הפליאה הגדולה בזה שהוא מכיר אותם?
אסנת הורדה למצרים כשהייתה תינוקת קטנה כך שלא יכלה לספר ליוסף מי הדודים שלה כי לא הכירה אותם כלל, ואם לא היה לה את הקמיע ששם לה יעקב - כלל לא הייתה יודעת שהיא מזרעו.