האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך, לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה.
אם תחלוץ מספק, תהיה מותרת ממ"נ (רק אסורה לכהונה מדרבנן), אבל גזרי' שמא יתגלה שילדה צרתה בר קיימא, ונמצא שחליצתה היתה לשוא והיא מותרת לכהונה, ואם תנשא לכהן שמא יאמרו חלוצה מותרת לכהונה, ואם נעביר כרוז שאינה חלוצה, שמא יהיה מי ששמע על החליצה אבל לא שמע על הכרוז.
וא''כ האשה צריכה להשאר בעגינותה לעולם.
(יבמות קיט)
למה הגזרה היא לאסור אותה על כל העולם, אפשר לגזור שתהיה אסורה רק לכהונה, וכך תותר מעגינותה?